9 לאפריל 2021
נקודת אור: משפחת אורן מזכרון יעקב
כרמית יהודית סבאג, 2021-04-09 - 10:00:00

כל הזכויות שמורות

נעים להכיר: 

עמית בן 43, מורה למוסיקה, ולוכד נחשים מקצועי, בעל היתר רשות הטבע והגנים. נילי בת 41, מורה לחינוך מיוחד. עידן - בן 16. תלמיד כיתה י’, בתיכון המושבה, מדריך במכבי, ומתנדב במד"א. ספיר - בת 12.5, תלמידת כיתה ז’ בבי"ס החיטה. נעמה - 5.5, גן חובה בבי"ס החיטה.
 
ספרו לנו על המשפחה, מה מייחד אתכם, מה אתם אוהבים לעשות?
לפני כמעט עשרים וחמש שנים הכרנו בצבא. חברות טובה שצמחה והולידה אהבה גדולה ומשפחה מיוחדת במינה. 
עמית איש טבע אמיתי, התעסק עם נחשים מאז ומעולם, אך גם התעסק עם מוסיקה מאז ומעולם. שתי אהבות אלו הפכו באופן רשמי לעבודתו ולפרנסתו.
נילי התחילה את משרת ההוראה ובחרה לעבוד עם אוכלוסיית ילדים מאתגרת ביותר: "נוער בסיכון" ילדי חינוך מיוחד אשר מתגוררים בפנימייה, שם גילתה את אהבתה הגדולה לילדים הכה מיוחדים ושם היא נמצאת עד עצם היום הזה. בהמשך למדה תואר שני בניהול מערכות.
לפני 15 שנים החלטנו לבנות את ביתנו במושבה זיכרון יעקב.
 
עמית הגשים את חלום המוסיקה והקים את *Beat Music*, סטודיו אמיתי ומקצועי ללימודי מוסיקה, ובנוסף; חנות קטנה עם ציודים לאוהבי הנגינה.
 
עידן הבן הבכור נולד בזכרון מאז ילדותו היה ילד פלא עם אהבה מיוחדת למתן סיוע לחולים, עידן הגשים את חלומו להתנדב במד"א ולתת מענה לכל אדם פצוע או חולה. כשעידן היה קטן שמע את סיפור הצלת החיים של הדר אחותה הקטנה של נילי (לפני כ – 20 שנה), בו הדר ניצלה מתאונת דרכים קשה בזכות חובש שנקלע במקרה למקום והיה הראשון שהגיש לה סיוע ואולי בזכותו היא נשארה בחיים. תאונה קשה בה אימה של נילי נהרגה במקום והאחות הקטנה ניצלה. 
בדרשה שהקריא עידן בטקס בר המצווה סיפר שזהו חלומו, וכיום הוא מתחיל להגשים אותו וממלא אותנו בגאווה אין סופית והערכה לפועלו.
 
לאחר מספר שנים נולדו שתי נסיכות נוספות, הראשונה ספיר – ילדת קסם, רגישה ואהובה שאוהבת לרקוד, להצטלם, לצחוק ויודעת בדיוק מה היא רוצה. 
 
ובת הזקונים שלנו נעמה, הגיעה לעולם כשאחייה כבר בוגרים ונתפסה כמו בובה קטנה או תכשיט יפה למשפחה, כשמה כן היא נעימה ואהובה על כולם, עושה לכולנו שיעור לחיים על מהותם, שנונה וחכמה ורגישה לאחר בצורה יוצאת מן הכלל. 
 
הרבה אור ושמחה הביאו איתם שלושת הילדים, ובזכותם הרגשנו מהי אהבה אמת ומסירות ללא תנאי.
חבר נוסף על ארבע הוא בכחוס הכלבלב החמוד שלנו. כלב קטן שעמית מצא ואימץ ישר מהרחוב. הוא היה במצב נוראי!! מלא מלא בקרציות וליכלוך ועמית שליבו רחום לא וויתר עליו וטרח להוציא כל לכלוך וטרדה שעל גופו. וככל הנראה יש לו גם איזשהי פגיעה מוחית, אך הוא יקר לכולנו והוא חלק אהוב ובלתי נפרד ממשפחתנו.
 
פטיש משפחתי
עמית הצליח להשריש לכל בני ביתו את האהבה לנחשים, ומהרגע שהילדים נולדו, הרגיל אותם לנוכחות של נחשים בבית. כשהיו קטנטנים, היה מספר לילדים על החיה המיוחדת הזאת, על החשיבות האקולוגית, וכמה נחשים הם חיוניים לבריאות של כולנו. גידלנו בביתנו נחשים שונים (לא נחשי ארץ ישראל) והנושא תמיד היה באוויר בקרב כולנו, גם במשפחה המורחבת. כמובן שעמית גם הסביר לילדים את הסכנות הקיימות מנחשים ארסיים, ואיך להתנהג במפגש עם נחש הנמצא בסביבה הטבעית שלו.
 
התחביב שהיה מושרש עמוק מאוד אצל עמית אט אט הועבר לכולנו (כמובן לא בעוצמות שלו...) ועם השנים התחביב הפך למקצוע רשמי "לוכד נחשים – מורשה רשות שמורות הטבע והגנים". ומכאן כבר כולנו גוייסנו לעניין...
עידן שהיה החובב העיקרי למד עם עמית את כל החומרים הנדרשים למבחנים ולהסמכה ללוכד, הפך לשותף פעיל ללכידות. 
ברגע שיש קריאה, כולם מגוייסים: עמית מייד מכריז בקול רם: "לכידה!", ספיר דואגת להביא לו את חולצת הלוכד, נעמה ממהרת להביא בקבוקי מים קרים, ואני כבר מכינה את הוייז לדרך, והגברברים יוצאים חיש לדרך. לאחר הלכידה, אנו מתכנסים כולנו לשמוע את הסיפורים של אחרי, לראות את הסרטונים והתמונות, ולחוות את הרגע המיוחד שחוו הגברים האמיצים והחרוצים שלנו.
 
נקודת אור אחרי שנה של קורונה – משהו להעביר הלאה...
המשפחה תמיד הייתה אצלנו כערך עליון וראשון, אך מירוץ החיים לעיתים גם דחק אותה לצדדים...
מצאנו לא פעם את עצמנו לא מוצאים פניות לדברים שכביכול שוליים, אך הבנו שהם מהות החיים.
החלטנו שמכיוון שכל בני הבית שוהים בבית תהיה חלוקת תפקידים הוגנת בין כולם: הכנת ארוחות, כביסות, כלים וכו’  - הכנו טבלה מסודרת ולמרות שהילדים התבאסו הם היו שותפים מלאים ואפילו הצלחנו לייצר מזה גם הומור משפחתי...
בהמשך כל אחד מבני הבית החליט על נושא מסויים שמעניין אותו ובו יעשיר את בני המשפחה, עמית היה הראשון שלימד אותנו שיעור נגרות.
נהננו מזמן האיכות המשפחתי וראינו את הילדים שלנו באור אחר, חיובי ואופטימי והרגשנו אהבה ושמחה עצומה מהמשפחתיות היפה שלנו, שאמן ונדע למצוא תמיד את הזמן לעוד רגעים כאלו בשיגרת החיים העמוסה שאליה חזרנו.
 
 
רוצים להשתתף במדור?’ כתבו למייל: info@gfn.co.il
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
יום ירושלים - ’שער מנדלבאום’
נשיא המדינה מוקיר תודה לפעילות המועצה והמתנדבים בחופים
בדרך להפוך לעיר: אושרה תכנית-המתאר של זיכרון-יעקב!
לאתר