23 ליוני 2017
חי בספר - יד לשילוב
גלבוע דקר, 2017-06-23 - 10:00:00
כל הזכויות שמורות

התמונה מאתר המועצה, פרדס חנה כרכור

 

בוקר אחד הגיע מנכ"ל אזור התעשייה גרנות לעבודה ככל הימים, רק שהפעם את שמשת הרכב שלו חסם פסל ענק מברזל. המנכ"ל לא אהב את מה שראה כלל. כשניגש אליו אחד העובדים במפעל, רפי עשת כדי לשמוע את דעתו על המיצג, אמר לו המנכ"ל באופן שלא משתמע לשתי פנים: "מחר בבוקר אני מצפה שהדבר הזה לא יהיה כאן. תודה." רפי המאוכזב יצר את שתי חוליות השרשרת הענקיות יחד עם אשתו נריה, הם עיגלו ופתלו, ריתכו והזיעו על הפסל עד שהיה מוכן, אבל כעת, היו צריכים למצוא לו בית חדש.


הפסל הוצע לתרומה והיו לא מעט קופצים על המציאה, ביניהם גופים גדולים ומוסדות ששמחו על ההזדמנות לקבלו בחינם. בבוקר, כשהגעתי אני למפעל, שמעתי את השתלשלות האירועים בעודי עומד יחד עם עובדים נוספים, מתחת לחוליות הענקיות המשתלבות זו בזו. מיד הבנתי איפה הוא צריך ואף חייב להיות מונח. מיד פסעתי למשרדי המנכ"ל, נכנסתי ואמרתי: "יש לי מקום לפסל שכולם יהיו מרוצים וגם אתה! ממש בקרוב מציינים במושבה חמש-עשרה שנים לאיחוד פרדס חנה וכרכור. הוא יעמוד בדיוק בגבול בין שתי המושבות". הבטתי בעיניו של המנהל, ראיתי שהוא חושב ומתלבט לכן המשכתי, "הרבה מהעובדים במפעלים פה גרים במושבה, עבורם זאת תהיה גאוות יחידה. נכין שלט בבסיס הפסל ונכתוב: יד לשילוב". דבריי שכנעו אותו, לחצנו ידיים וצעדתי לכיוון הדלת.


בעודי מחזיק את הידית רעיון נוסף עלה לי, הסתובבתי. "אם כבר יש לך לב רחב ובמסגרת הנתינה, אני מציע שתתרום גם את היציקה שהפסל יעמוד עליה. זה יחסוך הרבה זמן ובעיות."
המנכ"ל הסכים, ואני שהצעתי לעזור בעניין הלכתי לראש המועצה דאז, שלום ברזילי ודיברתי איתו. תוך כדי השיחה איתו הבנתי שאסור לי להסתפק רק בדיבורים, לא רציתי לפספס את ההזדמנות או להיכנס לכל מיני ויכוחים פוליטיים שלא קשורים לנושא אבל יכולים להכשיל את המשימה, לכן לקחתי אותו יחד עם הסגנית שלו - שהיתה מטעם מפלגת המפד"ל - לראות את הפסל.

הוא הסכים, היא הסכימה ויכולנו להתקדם לשלב הבא. ראש המועצה פנה בעצמו למסגרייה המקומית של האחים כהן, הם הביאו מנופים, מיקמו את הפסל, מסביב לפסל המקום נוקה ושופץ ועד היום הוא עומד שם ניצב וגאה.
לעתים אני עובר במקום כשקבוצת תלמידים מתגודדת סביב הפסל, המורה מסבירה ומספרת על ימים עברו, בהם היו שתי מושבות נפרדות פרדס חנה וכרכור. עבור הילדים והילדות זה בטח היסטוריה כמעט כמו התנ”ך והם מקשיבים ומבקשים אישור לגעת בו, כי ככה זה ילדים, מרגישים דרך הידיים. ובהינתן האות הם קופצים ומשתוללים, נוגעים בפסל העשוי ברזל ועגלי זיעה של חברי רפי עשת ואשתו נירה.
ואני מביט בהם מהצד השני של הכביש, לעתים אפילו עובר ליד אבל תמיד מתאפק מספיק בכדי לא להגיד “שלום, קוראים לי יהודה בלזר והפסל הזה הוא חלק מסיפור חיי”. 

 


 

ליצירת קשר: טלפון 054-7345002 מייל: gilboa@hai-besefer.co.il

 

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
הוצא צו-מניעה זמני נגד הפעלת ה’הוסטל’!
ראיון עם זיו דשא, ראש מועצת זכרון יעקב
חגיגות העשור לבית ספר תיכון דתי לבנות ׳פלך׳ בזכרון יעקב