23 ליולי 2021
המדור של לימור - אנשים רגישים מאד
לימור עברון גילת, נטורופתית והרבליסטית, 2021-07-23 - 10:00:00
כל הזכויות שמורות

תמיד הרגשתי טיפה שונה מ׳כולם׳. מעולם לא פסעתי כשה בעדר. שילמתי גם מחירים על זה, שהרי יש משהו מרגיע בלפסוע יחד כל העדר… 

לאחרונה התברר לי שאני כנראה שייכת לקטגוריה מכובדת ולא קטנה (כ - 20% מהאוכלוסיה) על פי משנתה של ד"ר איליין ארון, שמסתופפת תחת מטריה ששמה: ׳אנשים רגישים מאד׳.
 
מה מאפיין את אותם אנשים?
ובכן, הם רגישים. מאד. אם אדם רגיל נכנס לחדר, בוחן את סביבותיו, אומר לעצמו בלב: ׳סבבה׳, מאותת ומשתלב בקלות במתרחש, הרגיש מאד, יבחין בעשרות גירויים כולל מצבי רוח של הנוכחים, טינות בין אנשים, סטרס שהם מרגישים ועוד ועוד. הדבר דומה למפעל למיון תפוזים על פי גודלם.
בואו ונדמיין 4 קטגוריות של גודל וקצב סביר של הזרמת תפוזים. נשמע רגוע.. עכשיו דמיינו קצב כפול של הגעת תפוזים למרחב המיון ו 12 קטגוריות של גודל. Welcome למוחו של האדם הרגיש מאד.
עסוק ועמוס. כך גם גילו בדיקות MRI ייחודיות למוח, איזורי האבחנה בגירויים היבהבו הרבה יותר בקרב האנשים הרגישים מאד, זאת ביחס לאדם הממוצע.
 
אז מה טוב בדבר הזה? נשמע מציק ומיותר…
העולם בלעדי אותם רגישים מאד היה מאד משעמם ושבלוני. הם האמנים הרגישים שמביאים פלא וקסם לעולם, הסופרים והמשוררים שמשתמשים במילים כחומר ביד היוצר, המטפלים המתבוננים והרגישים, אלה שקשה לקטלגם לריבוע שווה צלעות.
הם היו המתצפתים של השבט הקדום, ידעו להריח ולחוש סכנה עוד בטרם הופיעה, היו אנשי החזון והנביאים שראו את העתיד וגם אלה שהראו חמלה ונחמה לזולתם.
 
בצד הפחות כייפי, הרגישים מאד  יחושו מוצפים בקלות ונסגרים לקליטת גירויים או פעולה בעקבות זאת. אחרי ימים עמוסים, הרגישים מאד נוטים להסתגר לבדם, להירגע. גירויים שאחרים יחושו כנסבלים, יחוו על ידם כמו פצצת מצרר לתוך המוח. הם יהיו מועדים לביישנות, חרדה ואפילו דיכאון. במידה והילדות אותה חוו היתה קשה, הביישנות החרדה והדיכאון יהיו יותר נוכחים למצער.
 
הם יחושו פגומים ופחות פוטנטיים מהאדם הרגיל, למרות שכשרונם מרשים וייחודי. החשש מהעולם עלול להביא אותם להתרכזות בעצמם על חשבון ראיית האחר, דבר שעלול לסבך אותם מבחינה חברתית. לעיתים במסגרת משפחתית, הטיפול בהם יהיה מאתגר מעט וגוזל אנרגיה (תשומת לב, משאבים כספיים ועוד)
 
אז מה אפשר לעשות עם כל היופי הזה?
דבר ראשון וחשוב מכל - מודעות. עצם הידיעה שאני (או מישהו שיקר לי) שייך לקבוצה לא קטנה בכלל של אנשים יפים, מוכשרים, רגישים ומיוחדים (בקטע טוב) שהחיים נחווים על ידם כיותר מאתגרים - היא חשובה.
שנית: ההבנה שעומס הוא לא חבר ושהקשבה לגוף והנשמה שמדברים  בעת סטרס - הינן Mandatory (חובה!) שינה ומנוחה הינן דבר קריטי לרגישים החביבים שלנו. שינה של 8 שעות מינימום ועוד שעתיים מנוחה במהלך היום. ניתן לשלב מדיטציות או סתם בהייה.
 
מבחינת מזון: מזונות שאינם מעוררי סטרס.
מה מעורר סטרס?
כל הממריצים שנותנים בוסט חזק למעלה ואז התרסקות למטה: קופאין, סוכר, תבלינים מאד אינטנסיביים. מזונות בעלי אינדקס גליקמי נמוך יתאימו לרגישים מאד.
פעם אגב, קראו להם ׳רגישים מידי׳. השיפוט שמסתתר בצמד המילים (מי החליט כמה זה רגיש במידה?) הסב את השם ל׳רגישים מאד׳.
 
ועוד זוית תרבותית, בעולם המערבי המתוקתק, ההישגי, אין סבלנות לחולמים, הוגים, כאלה שמדברים בסימני שאלה ופחות בסימני קריאה, בנוסף על כך, בארץ כמו שלנו, שבלי להעליב, סוגדת לכוח, לניצחונות, לצבא ולשררה, לפעמים, האנשים החשובים הללו עלולים לחוש מודרים ונרמסים.
 
כדאי לכולנו להיות במודעות לכך שלא כולנו דומים ושיש מקום בפלנטה הזאת למנעד רחב של בני אנוש על רגישויותיהם. זה טוב גם לכלל החריגויות. למשל חמלה כלפי מי שהיא נחוצה לו, לאחרונה אני חשה תקווה שנוכל לחדש ימינו כקדם בתחום הזה שמעט נבעט הצידה בשנים האחרונות.  
 
ישנן דרכים טבעיות, באמצעות צמחי מרפא, שמנים אתריים ופרחי באך כמו גם תמיכה היקפית (בית, מסגרות) בהן ניתן לתמוך ולחזק את הילדים והאנשים הרגישים מאד, כמו גם לתת להם ולמהות שהם מייצגים מקום וביטוי.
 
הורים לילדים רגישים מאד:
מכירים במסיבת יום הולדת, הרוב צוהלים, שמחים, מוצפים סוכר ומלח ומתרוצצים כאחוזי אמוק?
ויש את הילדים המעטים שיושבים בצד, טיפה מפוחדים ואינם משתלבים? אל תכעסו עליהם. הכי נכון במצב הזה הוא חיבוק. ולקחת אותם טיפה הצידה מהג׳ונגל המתרחש. לפעמים אפילו יבקשו ללכת הביתה. גם בסדר. אנחנו לא שטאנץ אחד קבוע וממוסגר. לא הכל חייב להתאים לכולנו תמיד!
אבחנו אותם בעצמכם בנחת, ללא שיפוט וללא התלהבות וצעקות נוסח: ׳ואללה, זה לגמרי היא (או הוא)׳. חיוך קטן והבנה שזה בדיוק זה, יספיקו.
בבקשה בבקשה אל תשוו בין אחים!!!!! כאשר עולה מרמור מיתר האחים ועלול… מסר של ׳לא שומטים בן משפחה במצוקה׳ יכול לעזור, כמו ההבנה שכל אחד מאיתנו עלול להיקלע למצבי קצה וגם עליו לא יוותרו!  
קנו להם דברים פשוטים,  על מנת שלא יכאב הלב אם יאבדו. נסו לא לבקר אותם למרות שזה לא תמיד פשוט. הם לא עושים לכם דווקא!
הרבה פעמים יעלו תכנים נוסח: ׳למה אני לא כמו כולם? מה לא בסדר בי?׳ ותפקידכם כהורים להרגיע, להבליט את הצורך שלנו בחברה, דווקא באלה שלא כמו כולם, על מנת להרחיב את המנעד החברתי והריגשי…וכן. לא כולם דומים בול.
לפעמים כדאי לפתח את ענין העמידה מול זולת ופיתוח אסרטיביות שעלולה להיות מעט מכווצת… 
כבדו את הצורך  שלהם להיות לבד ולהירגע בלי להילחץ שהם אינם חברותיים, מה שלא נכון.
אם הטיקט או בד מסויים מציק להם - אל תתווכחו. כותנה ללא תפרים תהיה הכי נוחה עבורם.
והכי חשוב - לא לתת להם הרגשה שמשהו פגום או לא בסדר בהם. הם נהדרים ותורמים וייחודיים.  במקביל - חייבים לקחת בחשבון את הרגישויות שלהם.
אז קטגוריה חדשה ישנה נולדה (עלה לראשונה בשנת 1996, גם אנשי מקצוע לעתים לא מכירים זאת)
אשרינו שהם בקרבנו!
אז חיבוק גדול ממני לכל הרגישים מאד כולל אחד לעצמי ♥
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
’’קופצים למים’’ - פרויקט לימודי שחייה לתלמידי זכרון יעקב בקאנטרי זכרון
’הפרדת כוחות’ בין המועצה-האזורית חוף-הכרמל לבין עתלית!
נדרס פקח מועצה בבנימינה