23 ליולי 2021
פרשת ’’ואתחנן’’ (מפרק ג’ פסוק כ’’ג ועד פרק ז’)
אסתר פינס, 2021-07-23 - 10:00:00
כל הזכויות שמורות
מהפרשה הקודמת למדתי: שמשה לא פינה מיד את מקומו ליהושע יורשו, אלא עמד בפני העם, למשך חודש, האחרון לחייו, ונשא נאום ארוך המוכר לנו כספר דברים. 
בנאומו משה מספר לדור החדש על קשיי ההנהגה שעבר עם אבותיהם, דור יוצאי מצרים. 
הוא סקר את העבר וחזה את העתיד. כי, "עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל" (יגאל אלון).
 
פה, משה התגלה כמנהיג, מורה, המתווה דרך ומקנה ערך באהבה, בדאגה לעתידם ולהמשך קיומנו על הארץ הטובה. 
 
הלוואי וכל המנהיגים היו מורים, והמורים מחנכים, וההורים מורים ומחנכים, ויחד יישאו בענווה את לפיד הזהות, המצוות והערכים לדורות! 
 
פרשת "ואתחנן" ממשיכה בנאום חייו של משה, המתקשה להיפרד מהעם שגאל מעבדות, התחבר לזהותו, קיבל מה’ חוקת החירות, מצוות ומסורת מפוארת, ועל אף שהכבידו עליו, דאג להם. 
משה מסביר לעם, שעם היכנסם לארץ המובטחת הם אחראים לחייהם, לכן אם חפצי חיים הם, עליהם לזכור: שהחיבור לזהותם, תחושת השייכות והערבות ההדדית, שהיא עוצמתנו הלאומית, ותודעת השליחות, חייבים לבוא לידי ביטוי בתרומתו של כל אחד במאבק על כיבוש הארץ, בהשתרשות בה ובחיי היומיום. אם יישארו מחוברים לאור ה’ שבתוכם, ויכבדו איש את רעהו ולא ייתנו לאגו לשלוט, יצליחו בכל מעשיהם. 
 
משה שבמשך 40 שנה במדבר, התחנן שה’ ישנה דעתו ויסלח לחטאי עם ישראל, והצליח, כעת לראשונה הוא מתחנן בעבור עצמו ומשתף את העם על תחינתו בפני ה’, וכך הוא מספר: "וָאֶתְחַנַּן, אֶל-ה’, בָּעֵת הַהִוא, לֵאמֹר. אֲדֹנָי ....אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת-עַבְדְּךָ, אֶת-גָּדְלְךָ, וְאֶת-יָדְךָ הַחֲזָקָה--אֲשֶׁר מִי-אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ. אֶעְבְּרָה-נָּא, וְאֶרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן: הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה, וְהַלְּבָנֹן .... " 
 
אני רואה בדמיוני את משה המנהיג הנאמן, המורה, כל כך אנושי, הנמצא על סף הכניסה לארץ המובטחת וכמיהתו להיכנס מתעצמת. 
משה עומד נרגש ומספר לעמו בגילוי לב על החוויה הפרטית שלו, איך התחנן בפני ה’ שיאות לאפשר לו לסיים את המסע בכניסה אל הארץ הטובה ונענה בשלילה. העם הקשיב למשה בלב נרגש. 
 
תחינתו של משה מעלה דמעות בעיניי ומעוררת בליבי זיכרונות. אני רואה את הוריי היקרים ז"ל, כל אחד בתורו, בתפילתם ובתחינתם, כי עצם המחשבה לסיים את תפקידם ואת אהבת מסעיהם, קשה מנשוא להם ולנו. אני רואה עיניים מוצפות דמעות, את החרדה והפחד המתגנב בקולם באומרם: יש זמן, לא עכשיו, למה עכשיו? עד שקולם נדם. אני כותבת והדמעות מציפות את עיניי, הייתי רוצה עוד זמן עם הוריי להיות, אך מסעם תם. 
 
משה המבקש לראשונה עבור עצמו מקבל תשובה שמסעו תם, וזהו זמן הפרידה.
 
"וַיִּתְעַבֵּר ה’ בִּי לְמַעַנְכֶם, וְלֹא שָׁמַע אֵלָי" משה מספר, ויתעבר ה’= כעס עליי למענכם = בשבילכם. 
ה’ נתן לי הסמכות לשרת אתכם באמונה, בניסים ה’ מילא את רצונכם, למדתי חוקים ומצוות שה’ נתן לכם ולימדתי אתכם את כל המצוות והערכים הנשגבים וכעת תפקידי הסתיים למען עצמאותכם והתפתחותכם, שתדעו לדאוג לעצמכם בכוחות עצמכם, להילחם על הארץ המובטחת ולהתנחל בה, לבנות ולהיבנות. תשמרו בענווה על זהותכם, על המצוות והחוקים שהם חוכמתכם ובינתכם והישרדותכם על הארץ הטובה. 
 
משה בלב חרד מתריע שאם נתפתה לתרבות הגויים, נטשטש את זהותנו, נסגור את הלב וניתן לחטא היוהרה להוביל לשנאת אחים החוסמת את הקשב, העם המיוחד הזה (אנחנו) יוגלה מארצו היחידה ויהיה נרדף בגויים ומשה המנהיג הנאמן המורה ומתווה הדרך לא יהיה לסנגר עליהם כדי למנוע גלות וסבל.
משה חוזר באוזני העם על עשרת הדיברות ומתחנן שיזכרו ולא ישכחו, מי אנחנו ומאין באנו, ובאמונה יישמו את החוקים והמשפטים. ישמרו על מצוות בין אדם לחברו, על השבת, על כיבוד הורים, על אחוות אחים, "אל תשנא את אחיך בלבבך" על הענווה, על הראייה החומלת, על הערבות ההדדית, על הרקמה האנושית שמחברת אותנו לעם ערכי וייחודי. "לְמַעַן תִּחְיוּן, וְטוֹב לָכֶם, וְהַאֲרַכְתֶּם יָמִים, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר תִּירָשׁוּן" האם יזכרו?! הנביאים מתארים שלא זכרו אלא אימצו את תרבות הגויים, האגו חסם את הקשב, והוביל לחורבן בית ראשון ושני ולגלות אלפיים! 
 
היום אנחנו אחרי צום תשעה באב בו למדנו על טעויות העבר שהביאו לחורבן, זה הזמן להתחדשות ולהתקרבות ,לפתוח את הלב להקשבה נקייה ולהבנה שהמאבק בתוכנו מחליש ומפלג. נכבד איש את רעהו למרות המחלוקות ונשמור על כבוד האחר ככבודנו. אחים אנחנו! ונזכור ששובנו אל הארץ הטובה, היא נס שלא יחזור!! 
 
"וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ, וְדִבַּרְתָּ בּם", אנו מצווים להעביר באמונה ובאחריות את לפיד הזהות, המצוות בין אדם לחברו - הערכים הנשגבים לדורות כדי שהדורות הבאים אחרינו, מדור לדור יישאו את זהותם באהבה, וימלאו את תפקידם בהצלחה ויזכו בברכת הארץ. 
 
אני תפילה שלא אשכח לשנן לעצמי, ליקירי ליבי, את המצוות, את הערכים הנשגבים, האמונה, הענווה, פתיחת הלב להקשבה, לטוהר הלשון, לכבוד הדדי, להכרת הטוב והתודה. 
 
למדני אלו-הי/ לאה גולדברג
לַמְּדֵנִי, אֱלֹו-הַי, בָּרֵך וְהִתְפַּלֵּל 
לַמֵּד אֶת שִׂפְתוֹתַי בְּרָכָה וְשִׁיר הַלֵּל
בְּהִתְחַדֵּשׁ זְמַנְּךָ עִם בֹּקֶר וְעִם לֵיל,
לְבַל יִהְיֶה יוֹמִי הַיּוֹם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם.
לְבַל יִהְיֶה עָלַי יוֹמִי הֶרְגֵּל. 
 
 שבת שלום ומבורך!
 אסתר פינס
 

 

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
’’קופצים למים’’ - פרויקט לימודי שחייה לתלמידי זכרון יעקב בקאנטרי זכרון
’הפרדת כוחות’ בין המועצה-האזורית חוף-הכרמל לבין עתלית!
נדרס פקח מועצה בבנימינה