5 למרץ 2021
פרשת ’’כי תשא’’ (מפרק ל’ פסוק י’’א – פרק ל’’ד)
אסתר פינס, 2021-03-05 - 10:00:00
כל הזכויות שמורות

מהפרשה הקודמת למדתי שאחרי שה’ ציווה את משה להכין בגדי כהונה מפוארים לאהרון ולבניו, "וְאֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו אֲקַדֵּשׁ, לְכַהֵן לִי" אהרון ובניו הפכו מ"לוי" לכוהנים. 

ככוהנים, אהרון ובניו קיבלו הסבר על תהליך הקורבנות, ואז הגיע הפסוק שהאיר את עיניי: למה צריך משכן (מקדש), בגדי כהונה וקורבנות? כדי: "וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְהָיִיתִי לָהֶם, לאלו-הים וְיָדְעוּ, כִּי אֲנִי ה’..." 

כלומר: האמונה באל עליון לא זקוקה למקדש ולא לקורבנות, אך כשה’ ראה שעם ישראל’ ליבו סגור ולא קשוב, בחר לקרבם בהתאם להרגלים שהוטמעו בהם במצרים: "חנוך לנער על פי דרכו" (משלי כב). בתקווה שיתחברו לזהותם לאור ה’ שבתוכם
 
פרשת "כי תשא" - שבמרכזה מעשה עגל הזהב, ממשיכה את פרשות תרומה ותצווה. בפרשת תצווה, עוד לפני שה’ ציווה את משה (על אף שאינו מוזכר בפרשה), על הכנת בגדי כהונה לאהרון ובניו, ביקש ממנו: "וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת-אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת-בָּנָיו אִתּו."ֹ
 
מה הכוונה לקרב את אהרון ובניו? להבנתי: אחים חייבים לשמור על תקשורת מקרבת, הריחוק חוסם את הקשב ואוטם רגשות. הקירבה מעוררת הקשבה וההקשבה מעוררת הבנה גם אם הדעות חלוקות, מכבדים איש את אחיו -אחוות אחים איתנה.
 
מה קורה בימינו? הפוליטיקה ירדה לשפל חסר תקדים. אין קירבה, אין הקשבה, אין הבנה, אין ביקורת בונה, יש רק ביקורת לשם קנטור, רומסת ומפלגת. שנאת חינם שולטת! הם בערבוב, אובדן שיקול דעת - בוקה ומבולקה. מי ישורנו! 
 
הפרשה נפתחת כשמשה נימצא עדיין על הר סיני לקבל את עשרת הדיברות הכתובים, וה’ מצווה אותו לאפשר לעם ישראל לכפר על הטעויות, על ההפרזות ועל החסרות.
איך מכפרים? בתרומה: "הֶעָשִׁיר לֹא-יַרְבֶּה, וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט, מִמַּחֲצִית, הַשָּׁקֶל--...לְכַפֵּר עַל-נַפְשֹׁתֵיכֶם". כולם תורמים שווה בשווה מחצית השקל. למה? כדי להבין שעם ישראל הוא אחד! לב אחד, גורל אחד! 
בנוסף: העשיר משתווה לעני ולומד שהכסף לא חזות הכול, והעני לומד לתת מעצמו למען מטרה נשגבה - הקירבה, האחדות והשוויון. עם ישראל כיחידה אחת, כולם שווים בפני ה’
 
משה על הר סיני מקשיב לדברי ה’ ולמטה רעש והמולה, העם איבד את מנהיגו, מרגיש נטוש חסר אמונה והכוונה וללא ביטחון. כילדים מבוהלים רצו לאהרון שימציא להם תחליף למשה. 
לפי בקשת אהרון הם מתפרקים מנזמי הזהב, "וַיִּתְפָּרְקוּ, כָּל-הָעָם, אֶת-נִזְמֵי הַזָּהָב."
מדובר בהתפרקות כללית, מהזהב ומכול הערכים שניתנו בעשרת הדיברות. 
רק 40 יום חלפו מאז הדיבר: "לא תעשה לך פסל וכל תמונה", וכבר הכול נשכח. אהרון שהבין לליבם יצר מהזהב עגל מסכה. 
מסכה? מלשון כיסוי, מכסה על הפחד, על הצער והריקנות, ועל הצורך להרגיש משהו מוחשי שירומם את רוחם הכבויה. 
כשעם ישראל ראה את עגל הזהב, שהחזיר אותם אל תרבות מצרים - אל ההרגלים הישנים, העם התהולל, השתולל ויצא במחול סביב העגל. 
 
הנה גם בתקופה קשה זו שנגיף הקורונה מטריד את מנוחתנו, למרות ההנחיות החד משמעיות והאזהרות שבפורים לא להתקהל ולא לערוך מסיבות המוניות, צעירים רבים הפרו את ההנחיות, יצאו ללא מסכות, פרקו כל עול, התחבקו והשתוללו. 
בבקשה! כדי לנצח את הקורונה חובה עלינו להקשיב להנחיות: לעטות מסכה ולשמור על ריחוק כהגנה על בריאותנו ועל בריאות יקירנו וכל הסובבים אותנו.
 
מעשה העגל מלמד אותי: שההתגלות שחווה העם במעמד הר סיני, הייתה אירוע מכונן ועוצמתי, אך חלף, נשכח! נפש האדם מחפשת לחזור להרגלים הישנים. ההתגלות לא צמחה מתוכו, ולא הצליחה לחבר את העם לאור ה’ שבתוכם, מכיוון שמיד אחרי ההתגלות היה צריך לבוא תהליך ארוך של לימוד, הקשבה, וצמיחה מחדש, כדי שהעם יעבור שינוי פנימי ויתחבר לזהותו ולמהותו, וזה לא קרה.
 
לכן, זה מובן שהעם מרגיש אבוד, נטוש ומפוחד (נעלם המנהיג) הוא שרוי בחשכה, כי טרם גילה את האור הפנימי שיפיח בו תקווה, גם עגל הזהב כתחליף לא עוזר, אין בו נשמה. העם היה ונשאר בריקנות. 
 
מהעם החוגג סביב העגל אעבור למתרחש על ההר בין ה’ למשה, למראה העגל ה’ כעס: "וַיְדַבֵּר ה’, אֶל-מֹשֶׁה: לֶךְ-רֵד--כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ, אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם ......וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי, וְיִחַר-אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם; וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ, לְגוֹי גָּדוֹל.…... "
 
משה המנהיג הנאמן לא מתפתה, הוא לוקח אחריות על העם ומבין לליבו השבור.
אחרי שהתווכח עם ה’, ביקש ממנו לקיים הבטחתו לאבות: "וְכָל-הָאָרֶץ הַזֹּאת...אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם, וְנָחֲלוּ, לְעֹלָם." 
כך משה דחה על הסף את הצעת ה’ לעשותו לגוי גדול.
 
אין מוקדם ומאוחר בתורה! פרשת "תרומה" שהדגישה את בניית המשכן, ופרשת "תצווה" שהדגישה את בגדי הכהונה, חלו אחרי חטא העגל. כשה’ ראה את העם מרקד סביב עגל הזהב הבין שתרבות שנטמעה מאות שנים חיה בתוכם, לכן, ביקש ממשה שיעשו מקדש בשבילם, כי העם זקוק למשהו מוחשי שיפתח את ליבם, יעורר את הרגש, יחבר אותם לזהותם ולאור ה’ שבתוכם. 
 
מהפרשה למדתי שאור ה’ נמצא בתוכנו כשנדע להעלות את האור מבפנים נמצא את השמחה, הברכה והשלווה, ונכיר תודה! 
 
אור/ נעמי שמר
שמש, הביאו שמש
אם שָמַי מעוננים
עוצמת את עיני
אבל השמש היא בפנים.
 
שבת שלום ומבורך!
 אסתר פינס 
 
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
מועצה כחולה: השרה גמליאל וראשי רשויות החוף התארחו בחוף הכרמל
ניקיון שטחים פתוחים ומגרשים
אות מצטיינת מחוז חיפה בטיפול והתמודדות עם נגיף הקורונה
לאתר