נצפים ביותר
נושא נבחר
לטעום מנזלה ומוחמר בעוספיה
זוגיות מעולה, רק בלי יחסי מין
אורי אילן לתפקיד ממונה מחוז צפון במשרד הפנים
אור עקיבא: שבוע החלל הישראלי בקניון אורות
זמן הבוחר | מערכת מגזין המושבות
כל סוף הוא התחלה חדשה | איתי משה
’’הספר מאיר את זכרון יעקב באור אחר’’ | ארנון שוורצמן
השפם של דאלי כתום | יואל אמת
חדשות
גליון 580
ארכיון מגזינים >
תרבות
לא מוגדרים כרגע אירועים
מגזין המושבות > מאמרים > תות ובריאות
5 לאפריל 2013
תרבות
מגזין ברשת
תות ובריאות
משה אביעזר, 05/04/2013 - 10:59
במרכז המבקרים "רוח שתות" בגן שמואל, גדלים ככל הנראה התותים הכי טעימים במדינה. אך הסיפור האמיתי בין הערוגות הירוקות-אדומות הוא על שישה עובדים מבית אקשטיין, שקוטפים שם מדי יום הצלחות קטנות-גדולות. סיפור על חיבור בין חקלאות, אנושיות ופרופורציות. כשעץ נשבר, מתחת לשברים, מתחילים לצאת הענפים הקטנים – על יסודות התובנה הזאת הוקם "רוח שתות", מרכז מבקרים ושדה חקלאי לגידולי תות שדה, בגן שמואל.
רוח שתות, גן שמואל
במרכז המבקרים "רוח שתות" בגן שמואל, גדלים ככל הנראה התותים הכי טעימים במדינה. אך הסיפור האמיתי בין הערוגות הירוקות-אדומות הוא על שישה עובדים מבית אקשטיין, שקוטפים שם מדי יום הצלחות קטנות-גדולות. סיפור על חיבור בין חקלאות, אנושיות ופרופורציות [צילומים: ניצן כספי]

כשעץ נשבר, מתחת לשברים, מתחילים לצאת הענפים הקטנים – על יסודות התובנה הזאת הוקם "רוח שתות", מרכז מבקרים ושדה חקלאי לגידולי תות שדה, בגן שמואל. המראה, הטעמים והריחות שעולים מערוגות התותים הפטל והתבלינים במקום הופכים רק לתירוץ שמביא את המבקרים לשער. כשנכנסים פנימה קשה שלא להתאהב באלו שדואגים לטפח את המקום שממנו יוצאים התותים המתוקים. שישה עובדים בעלי צרכים מיוחדים, שמתרוצצים בחממות, ובמילותיהם, "עובדים טוב", ו"את הרקובים שמים בדלי".

השישה, בוגרים ברמות פיגור שכלי קל עד בינוני, הם דיירי שלוחת "בית אקשטיין" בקיבוץ מענית. יום יום הם מגיעים
רוח שתות, גן שמואל
בהתחלה הייתי עסוק רוב הזמן בלרדוף אחריהם, להגיד להם לשתות, לשים כובע, לשים כפפות ולנוח
למרכז, בליווי של אחראי מטעם ההוסטל, ועובדים אצל מי שהקימו את המרכז לפני שנה וחצי, אילן שמעוני וד"ר אופיר רב הון, שניהם מפרדס חנה-כרכור. שמעוני (42) למד את תובנת העץ השבור משנים רבות של עבודה חקלאית, אבל את מה שהיא מסמלת החל ללמוד שחווה בעצמו שבר גדול כאשר לפני כשבע שנים, אשתו דאז - טל, חלתה במחלת הסרטן והלכה לעולמה.

בעקבות מותה של רעייתו, עזב שמעוני את עבודתו המסודרת כמשווק תוצרת חקלאית מטעם חברת "אגרקסקו", ומתוך המצוקה הגדולה נולד חלום חדש, ובמילותיו מעולם הדימויים החקלאי שלו, "מסתבר שהשבר הגדול אצלי יצר הרבה ענפים שלא ידעתי שקיימים אצלי בכלל". במהלך הטלטלה, החלימה, והיקיצה מהחלום אל הביצוע, הכיר שמעוני את השותף לדרך, אופיר רב הון, וטרינר במקצועו, והשניים הקימו, מול המרכז המסחרי של גן שמואל, מיזם שרחוק מלהיות עסק מסחרי.

"בעקבות המשבר הזה, הייתי חי-מת תקופה ארוכה", אומר שמעוני השבוע, שנה לאחר שפתח פרק ב’ בחיים ונישא מחדש, "אבל אז הגיע הפרויקט הזה והבנתי שאנחנו פה לא רק בשביל לעשות כסף ולהצליח מבחינה מסחרית. התחלתי לחלום את הפרויקט מ-2009, וכל היסודות שאני עוסק בהם היום, התחילו להתחבר – תזונה בריאה, קיימות וכל מה שקשור לאיכות הסביבה ברמה החקלאית, משולבים בחינוך והעברת כל מה שאני יודע לצעירים. מסתבר שגם אנשים מבוגרים לומדים פה דברים שלא ידעו לפני".
אילן שמעוני
הם מכירים את השפה בה אני מדבר איתם, כשאני אומר להם ’עלה’ הם יודעים מה זה אומר, וכשאני אומר להם ’פרי’, הם יודעים מה זה, וזה דבר בכלל לא מובן מאליו איתם. הם לא יודעים להבחין בין צבעים או לספור. יש להם אינטליגנציה של ילדים קטנים, אבל לב ונשמה של אנשים הרבה יותר גדולים מאתנו. אילן שמעוני

"הדבר שרציתי ולא התחבר לי עד הסוף זה הנושא של התרומה של הקהילה", מספר שמעוני איך הגיעו ששת העובדים מ"בית אקשטיין" ל"רוח שתות". "אף פעם לא תרמתי לקהילה בצורה שסיפקה אותי עד הסוף. גם אם חשבתי להעסיק פה אנשים עם מוגבלויות, לא היה לי את האומץ לחשוב על זה באופן מעשי כי לא הייתה לי מיומנות לעבוד עם אנשים כאלה. זה נראה לי אז מאוד מורכב. בזמן שחשבנו על איך ומי וכמה, מישהי מ’בית אקשטיין’ עברה פה במקרה לקנות תותים ושאלה מה דעתי להעסיק פה מישהו, אמרתי לה שהיא קוראת מחשבות, כי זה הדבר שרץ לי בראש, אבל שאין לי מספיק ניסיון. היא אמרה שתלווה אותי והתחלנו".

"בהתחלה היו שני עובדים, ובשבוע הראשון הבנו את הקושי", מספר שמעוני על חבלי הלידה. "מדובר באנשים שמטופלים תרופתית, אז נתקלנו בכמה סיטואציות שלא היינו רגילים אליהם. יש אחד שבהתחלה, כל פעם שהוא היה מרגיש טיפה לחץ הוא היה נעמד במקום ומכה את עצמו. התקשרתי להוסטל בלחץ ואמרו לי שהוא ירגע בעצמו, ואחרי זה צריך לתת לו חיבוק ולדבר איתו. כל ההתנהלות מול הדבר הזה הייתה לנו הפתעה מאוד גדולה, זה משהו שעברנו ממש יום ביומו, אבל אחרי חודש וחצי הבנו שאנחנו בעניין, ואמרנו שאנחנו רוצים קבוצה יותר גדולה, שמאפשרת גם לארגן להם הסעה מסודרת בבוקר. כך הם מגיעים עם אשרף המדריך שמלווה אותם מטעם ’אקשטיין’".

המדינה לא מחבקת


"ששת העובדים האלה הפכו להיות חלק מהמקום ויש לנו הכרות עם המשפחות והמטפלים. היום אני יכול להגיד שגם הם באמת יותר יעילים. בהתחלה הייתי עסוק רוב הזמן בלרדוף אחריהם, להגיד להם לשתות, לשים כובע, לשים כפפות ולנוח. היום, הם מתפזרים בחממות, וכל אחד מקבל את המשימה שלו בבוקר ומבצע. הם מכירים את השפה בה אני מדבר איתם, כשאני אומר להם ’עלה’ הם יודעים מה זה אומר, וכשאני אומר להם ’פרי’, הם יודעים מה זה, וזה דבר בכלל לא מובן מאליו איתם. הם לא יודעים להבחין בין צבעים או לספור. יש להם אינטליגנציה של ילדים קטנים, אבל לב ונשמה של אנשים הרבה יותר גדולים מאתנו. נכון שאי אפשר להשוות את היעילות שלהם ליעילות של פועל תאילנדי, אבל כל מה שהם עושים זה מהלב והאנרגיות שהם מביאים לפה – אי אפשר למדוד אותן.


יש לנו עובד שמאז שהוא נולד הוא בהוסטלים ולא בא במגע עם אנשים מחוץ להוסטל חוץ מהמטפלים. בהתחלה, כשמבקר היה מגיע לכאן, הוא היה מתחבא בשדה כמו ילד שנבהל, והוא בן 46. היום, כשמבקרים מגיעים לכאן, הוא ניגש ומציג את עצמו. לראות אותו ניגש לילדים, עוזר להם לקטוף ולקשט את הסלסלה שלהם, זה משהו שלא חלמנו שיכול לקרות".

אחד משיעורי הפרופורציה שקיבלו שמעוני ורב הון מששת העובדים, היה במהלך ביקור של קבוצה ממעון "הלב הקדוש" בחיפה, שדייריו הם בעלי מגוון רחב של מוגבלויות ומרביתם סיעודיים מורכבים התלויים באחרים בכל תחומי החיים. "החבר’ה שלנו עמדו והסתכלו עליהם, יושבים בכיסאות הגלגלים, ואחר כך באו אלי ואמרו לי ’איזה מסכנים, אין להם מזל בחיים’. כל הפרופורציה של הדבר הזה מביאה אותנו גם לקצוות, ואנחנו מבינים שהדבר הזה הוא יותר זכות מאשר חובה".

אתה רואה מהם הכרת תודה על העבודה כאן?

רוח שתות, גן שמואל
"עד כמה שידוע לי זה השדה היחיד בארץ שמגדל ללא שימוש בכימיקלים בכלל. בשדות אורגניים למשל, ישנם רשימת חומרים שמותרים לשימוש, שהם או חומרים רכים שלא רעילים מדי, או חומרים שמתפרקים מהר, אבל אנחנו גם בחומרים האלה לא משתמשים. הורדנו את ההדברה הכימית ב-100%, וכל ההדברה שלנו מתבצעת באמצעות בעלי חיים".
"הם יודעים להכיר תודה ועושים את זה מכל הלב. אנחנו חוגגים פה ימי הולדת לכל אחד ביום שלו, עושים להם הפתעה, מחביאים עוגה, נרות ומתנה. דרך אגב, הם כבר דואגים לספר לנו איזה חודש לפני ’במקרה’ מה הם רוצים. כל יום הולדת זה התרגשות ואני שבוע אחרי לא מפסיק לקבל חיבוקים ונשיקות. גם בינם לבין עצמם, הם כבר קבוצה מגובשת והם עוזרים אחד לשני. הלמידה שלהם וההתנהלות שלהם בשדה זה כישורי חיים, בלי קשר לתותים ולחקלאות".

"השילוב בקהילה הוא המפתח", אומר חלים מרעי, מנהל המסגרת בשלוחת "בית אקשטיין" בקיבוץ מענית. "החבר’ה שלנו הם אנשים שרוצים לעבוד כמו כל בן אדם אחר. הם לומדים שם את המשמעות של מוסר עבודה, כסף והכנסת אורחים, מעבר לרמה של התעסוקה עצמה. הצלחנו לבנות קבוצה מגובשת שמצליחה לעבוד, כמובן עם הליווי שלנו ושל ’רוח שתות’. זו כבר שנה שנייה ואנחנו ממשיכים הלאה".

למרות המטרה החשובה והרווח האנושי, שאלת התמיכה המדינתית במיזם מסוג זה, מעוררת גיחוך קל מצידו של שמעוני. "אין תמיכה", הוא אומר, "אפילו לא חיבוק. בהתחלה ניסינו לפנות למשרדי החקלאות, התמ"ת והחינוך, לבקש עזרה ומימונים, ולא קיבלנו. אבל אני מראש לא בניתי על שום דבר, כי השינוי בחיים הוא בשביל לבנות את עצמי מחדש ללא קשר למה אני ארוויח או אקבל בקטע החומרי, ואני לא רחוק מזה - אני מרגיש שאני מקבל מה שרציתי. עכשיו, צריך להפוך את הפרויקט לכלכלי, וזה עוד יקרה. כיום אנחנו מסתמכים בעיקר על סופי שבוע, אז מגיעים הרבה מבקרים, ואנחנו שואפים לעבוד יותר עם קבוצות".

מחזירים את האיזון לשדה ואת הכבוד לדבורה

"אנחנו מגדלים את התותים בשיטה ביולוגית של 100%", מסביר שמעוני במה נבדל "רוח שתות", משדות גידול אחרים. "עד כמה שידוע לי זה השדה היחיד בארץ שמגדל ללא שימוש בכימיקלים בכלל. בשדות אורגניים למשל, ישנם רשימת חומרים שמותרים לשימוש, שהם או חומרים רכים שלא רעילים מדי, או חומרים שמתפרקים מהר, אבל אנחנו גם בחומרים האלה לא משתמשים. הורדנו את ההדברה הכימית ב-100%, וכל ההדברה שלנו מתבצעת באמצעות בעלי חיים.

כל מזיק שמתחיל להתרבות ברמה שגורמת נזק לשדה - אנחנו מוצאים בספרות את החרק שטורף אותו ומשתמשים בו כדי להחזיר את האיזון לשדה. זו טכניקה שקיימת בעולם אבל דחפנו אותה לאקסטרים, בלי שום עזרים חיצוניים. יש גם הרבה מזיקים שאנחנו בכלל לא מתייחסים אליהם, למשל היו פה נחליאלים שהתנחלו בשדה. מדי פעם ראינו אותם יושבים ומנקרים תות אבל רוב הזמן ראינו אותם אוספים את התולעים שאוכלים את התותים, ככה שזה שאנחנו לא מרססים, מייצר פה איזון ומרקם אחר של בעלי חיים שבדרך כלל בשדות חקלאיים אחרים לא יהיו קיימים".

פרט למזיקים והטורפים שמאזנים אלו את אלו בשדה ובהסברים למבקרים ב"רוח שתות", חלק מהחוויה במקום מוקדש לקירוב הלבבות בין האדם לדבורה, אחת מהעובדות החרוצות בשדה. שמעוני, אלרגי בעצמו לדבורים, אומר כי "שימוש בהורמונים במקום דבורים, זה דבר די מקובל בחקלאות. ניקינו את העניין הזה והחזרנו את הדבורים, שמפרות את הפרחים. גם אם אני איעקץ ואתפנה לבית חולים, עדיין זה שווה את זה שאנשים באים לקטוף, רואים את הדבורה בפרח, ומבינים שהקונוטציה הראשונה של דבורה לא צריכה להיות עקיצה, אלא צריכה להיות אוכל, או קיום. הקשר הברור מאליו לי כחקלאי בין הפרח לדבורה לא ממש ברור לכולם. הדבורה מספקת לנו, באיזושהי צורה, קרוב ל-60% מכל המזון שאנחנו אוכלים".

"אנחנו לא משווקים תוצרת החוצה", מדגיש שמעוני, "הרעיון הוא להביא את האנשים לפה, גם לחוות את החוויה של הקטיף, לטעום וללמוד וגם לתת את ערך המוסף, הדגש הוא לא הקטיף אלא התוכן. משפחה מקבלת כאן סיור של לפחות חצי שעה, והם ישמעו על הכוורת דבורים, על התותים ועל הדברה ביולוגית את כל מה שאני יודע עד שיגידו לי ’די’. העניין שלנו הוא לתת ולספר ולשתף".

קולם של ששת העובדים מ"בית אקשטיין", נשמע היטב במהלך ביקור שלי ב"רוח שתות", לא כל כך באופן מילולי, אלא בחיוך הכובש, בהצלחות הקטנות-גדולות כמו סגירת ברז מים בתגובה להוראה של שמעוני, בהתרגשות שלהם מעדשת המצלמה, ובניצוץ בעיניו של שמעוני כשהוא מדבר אליהם ועליהם. "אנחנו עובדים טוב", אומר איליה, אחד מהשישה, "עושים מה שאילן אומר לנו – רקובים אנחנו מורידים ומעבירים לדלי". כשהוא נשאל מה משמח אותו בעבודה הוא משיב: "לראות את אילן". "השמחה היא הדדית", מצטרף שמעוני, "אני שמח לראות אותו כמו שהוא שמח לראות אותי".
תרבות
מגזין ברשת
המלץ
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
אלופת העולם שלא הכרתם
לסוריה באהבה
הפחדים שלנו
מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות | מגזין זכרון יעקב עיתונות ותקשורת בע"מ
© 2006-2016 Copyright | Zichron Yaacov Magazine Journalism & Communications Ltd.
קישורים מהירים
> אודות מגזין המושבות
> צור קשר עם מגזין המושבות
> פרסם במגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> מגזין ברשת
> תרבות ובידור
> עדכוני RSS
חדשות אחרונות
חגיגה ים תיכונית במושבה
הורחב חניון תחנת הרכבת בעתלית
בן 11 פונה מונשם מבריכת קיבוץ החותרים
הצעד הבא בחיסול המפחמות: איסור ייבוא פחמים מהרשות