web metrics
חיפוש ברשת  | חיפוש באתר  | חיפוש תמונות
חיפוש מתקדם
מגזין ברשת חדשות מבזקים טורים אישיים מדורים כתבות תרבות ארכיון מגזין בחירות
26/11/2014  03:13 זריחה: 7:16  שקיעה: 17:35
אודות |  פרסם אצלנו |    האימייל האדום |   |  הוסף ל-FACEBOOK
חדשות אחרונות
נפטר הולך הרגל הפלסטיני שנפגע מאוטובוס
25/11/2014  23:03
חוזרים לאספסת: תלמידי תיכון יוכשרו כרפתנים מוסמכים
25/11/2014  19:58
המשטרה: החולה מג’סר א-זרקא המשיך בעבודה בזמן האשפוז ברמבם
25/11/2014  17:53
חדרה: שריפה בבניין מגורים בגבעת אולגה. חשד ללכודים
25/11/2014  11:50
פרדס חנה: פצוע באורח בינוני בתאונת דרכים
24/11/2014  21:46
נהג אגד הותקף בצומת מגידו ככל הנראה על רקע לאומני
24/11/2014  13:52
הורשע דוד לא טוב שביקר עם בת 7 במושבה זכרון יעקב
24/11/2014  13:08
חמישה עצורים בתום התפרעות בבית המשפט המחוזי בחיפה
24/11/2014  9:14
הותר לפרסום: ישראלי שחזר מסוריה מואשם בחברות בדאעש
24/11/2014  9:11
חדרה: נעצרו שני החשודים בחטיפת תיק מקשישה, הערב
23/11/2014  19:52
פרדס חנה כרכור: אתר המועצה נפרץ ע"י האקרים ערבים
23/11/2014  16:59
מתיחות בין דרוזים לערבים בבתי ספר בחיפה
23/11/2014  15:40
חייל צהל במדים הותקף בחיפה
23/11/2014  0:42
אלמונים חיללו את ההנצחה לנופלים הדרוזים בכתובת דאעש
22/11/2014  18:29
שתי מכוניות נפגעו על כביש 2 ליד ג’סר א-זרקא בשני אירועים
22/11/2014  16:37
שוטרי חיפה לכדו את האסיר שיצא לחופשה ולא נמצא בביתו
22/11/2014  14:17

גליון 180
11:08 09/10/2009 
מגזין המושבות > ארוכה הדרך מעזה      הוסף תגובה    חזור לעמוד כתבות  הדפס כתבה  שלח לחבר 
ארוכה הדרך מעזה
נטע פלג
שלוש שנים ושלושה חודשים מחכים שגלעד שליט יחזור הביתה. המשפחה כבר יודעת שהוא חי, בריא, צלול, ועדיין רחוק כמרחק שנות אור מביתו במצפה הילה ומהעסקה המיוחלת שתחזיר אותו הביתה. גלעד שליט חי. בריא, צלול, אפילו מחייך חצי חיוך מהול בצער מבלי שאנו, היושבים בסלון הבית מול מסך הטלוויזיה, מבינים את הסיבה. בשבוע שעבר צפינו שוב ושוב בקלטת שצולמה לפני החגים.
 אוהל המחאה, מגזין המושבות.
באוהל המחאה מול בית ראש הממשלה. [צילום: יעל ברקאי-רוט]

שלוש שנים ושלושה חודשים מחכים שגלעד שליט יחזור הביתה. המשפחה כבר יודעת שהוא חי, בריא, צלול, ועדיין רחוק כמרחק שנות אור מביתו במצפה הילה ומהעסקה המיוחלת שתחזיר אותו הביתה.

גלעד שליט, מגזין המושבות.
השבוע, ציינה משפחת שליט במצפה הילה עוד חג בלעדיו, רביעי במספר. ציינה, ולא חגגה. השנה תפסה את מקומו של שליט הקלטת שהעביר החמאס מעזה, אולם מסתמן כי כסאו יישאר ריק עוד זמן רב.
גלעד שליט חי. בריא, צלול, אפילו מחייך חצי חיוך מהול בצער מבלי שאנו, היושבים בסלון הבית מול מסך הטלוויזיה, מבינים את הסיבה. בשבוע שעבר צפינו שוב ושוב בקלטת שצולמה לפני החגים. אות חיים מגלעד, ואולי, אות קלון, לנו, כחברה. גלעד שליט יושב בשבי כבר 1,202 יום, שלוש שנים ושלושה וחצי חודשים.

עבור הקלטת שחררה מדינת ישראל 20 אסירות פלסטיניות, אולם עכשיו, לאחר שקיבלנו אות חיים, מתגברות האמירות כי הדרך לעסקה לשחרורו של גלעד עדיין ארוכה וקשה. עכשיו במטה לגלעד שליט מחריפים את המאבק לשחרורו. הבוקר, שישי, בשעה 10:00, תתקיים הפגנה לשחרורו מול מעון ראש הממשלה בירושלים, בהשתתפות פדויי שבי ממלחמת ישראל, בהם הטייס אורי שחק שנשבה בסוריה.

"הרגשנו שחייבים לעשות משהו, יש רגעי ייאוש אבל עד שהוא לא יחזור אנחנו לא נזוז משם", אומרת יעל ברקאי-רוט מפרדס חנה, שהקימה את אוהל מחאה לשחרורו של גלעד שליט מול בית ראש הממשלה בירושלים לפני כשנה. את התהליך היא התחילה עם אחותה רותי, תושבת פרדס חנה-כרכור לשעבר שכיום מתגוררת בתל אביב, ובמהרה סחפו השתיים את האחיות, החברות ומאות אזרחים ישראלים שיוצאים מהפסיביות ופועלים לשחרורו.

מדובר בנשים יוזמות, נחושות ובעיקר כואבות, שדבקות במטרה: להחזיר את גלעד שליט הביתה. "מהרגע שגלעד נלקח בשבי, רותי ואני הסתובבנו עם תחושת מועקה, הרגשנו שחייבים להחזיר אותו כמה שיותר מהר, אומרת ברקאי-רוט, בת 53, נשואה ואם לארבעה, שעוסקת בהכשרת מורים לחינוך מיוחד.

-מה לך ולאוהל מחאה?

"הזמן חלף, הלכנו לכמה עצרות בכיכר, ציינו עם כולם את יום ההולדת שלו וזה פשוט נראה לנו כל כך לא יעיל ולא משמעותי. בעיני, צריך לחץ אינטנסיבי של תושבים שילחצו על ראש הממשלה כל הזמן. הפגנה קטנה זה לא מספיק. התחלנו לחשוב מה אפשר לעשות, חשבתי לעצמי שלו הייתי אמו של גלעד הייתי הולכת לבית ראש הממשלה ולא זזה משם".

גם לחברה, יעלה אורן זלאיט מפרדס חנה, שמור מקום של כבוד ביוזמה. "אחרי שהחזירו את גופות החיילים החטופים, אהוד גולדווסר ואלדד רגב, הרגשנו שגלעד נשאר לבד במערכה. פניתי ליעל ואמרתי שחייבים לעשות משהו. כאישה פעילה ומעורבת, יעל מיד התחילה לגלגל את הרעיון עם אחותה והיה אך טבעי שאצטרף אליהן", מספרת זלאיט, בת 45, נשואה ואם לשלושה, העוסקת בתחומי אמנות וקהילה.


-אתן פועלות מרגש אימהי?

ברקאי-רוט: "בהחלט. חס וחלילה, זה לא עומד במבחן המציאות, אבל הרגשתי כאילו גלעד זה הילד שלי. שאני לא מסתפקת בללכת פעם בחודש להפגין באיזה מקום או לחלק סרטים בצומת ומה שאני חייבת לעשות זה לשבת מול בית ראש הממשלה ולא להרפות, מתוך דרייב אנושי, אימהי, אזרחי וזה התברר כאופציה אפשרית. תראי, תמיד הייתי מעורבת פוליטית וחברתית אך זו פעם ראשונה שעשיתי מעשה כזה פרגמנטי".

מפגינים לשחרור גלעד, מגזין המושבות.
בקראי-רוט: "חשבתי לעצמי שלו הייתי אמו של גלעד הייתי הולכת לבית ראש הממשלה ולא זזה משם".
מפגינים לשחרור גלעד שליט לאחר שלוש שנים בשבי. [צילום: נעם קדם]
15 שעות ביום, 7 ימים בשבוע

כשברקאי-רוט החלה להפיץ את הרעיון בקרב חברים ומכרים, כולם תמכו ואמרו כי מדובר ברעיון מעולה, ומישהו בטוח צריך לעשות אותו. רק לא החליטו מי.

"יום אחד עשינו חישוב שאם כל אדם ייתן שעתיים, פעם בשבועיים נזדקק ל-140 אנשים כדי שכל הזמן יהיו שם שני אנשים, מ-7:00 בבוקר ועד 22:00 בלילה. שלחנו מייל לחברים ומכרים ושאלנו אם הם מוכנים להצטרף למאבק בצורה כזאת. תוך חמש שעות קיבלנו מעל מאה מיילים בתגובה שהודיעו שהם מוכנים. ההיענות הייתה מדהימה.

הגיעו אלינו המון אנשים שאנחנו לא מכירות בכלל. התחלנו לבדוק באילו ימים ושעות הם יכולים ושיבצנו את השבועיים הראשונים.

"ב-14 בספטמבר 2008 יצאנו ליום הראשון עם שני כסאות שולחן ושלט גדול שהכנו עליו רשומים מספר הימים שחולפים שגלעד בשבי. באותו יום כל האנשים, שאת רובם לא הכרנו, הגיעו בול למשמרת שיועדה להם. כל זה בלי אף טלפון, הכול דרך המייל. מאז נוספו עוד ועוד".

-ואתן מנהלות את הכול?

"כשראינו כשמצטרפים אלינו המון ושהפעילות גוזלת לנו הרבה שעות, ובכל זאת, יש לנו עוד דברים חשובים לעשות, גייסנו חברות ואחיות כשכל אחת ממונה על ועל 60 מתנדבים אותם היא משבצת דרך המייל."

האחיות מגויסות, נעמי ברקאי-רוט, בת 43, ומלי ברקאי-שפירא, בת 38, שתיהן מפרדס חנה, נשואות ואמהות לארבעה ילדים כל אחת. אליהן הצטרפו גם החברות יעלה אורן-זלאיט, חנה קלטר-מזרחי מגן שומרון והדס קציר-יזראלי מקדימה.

האוהל מאויש 15 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, כולל שבתות וחגים, בזכות קרוב ל-500 מתנדבים התורמים למאבק שעתיים מזמנם, פעם בחודש. במקום ביקרו בשנה האחרונה משפחת שליט, ראשי ערים, רבנים, קבוצות נוער וסטודנטים שלומדים על מחאה אזרחית.

 נועם שליט, מגזין המושבות.
נועם שליט: "אם יש לממשלה שיטה אחרת, אני אשמח שלא יעסקו בשחרור מחבלים, אבל כנראה שהיסטורית, הם נכשלו. העובדות מדברות בעד עצמן. גלעד ממשיך לשלם את המחיר ולא אף אחד אחר". [צילום: מירי בספמילנאה]
המתנדבים מסבירים את עמדתם, מחתימים על עצומה, מחלקים סטיקרים, מארגנים תפילות בחגים, שיעורים, הפגנות גדולות, ובעיקר, דואגים להיות שם, מהבוקר עד הלילה.

-מאיפה יש לכן זמן?

ברקאי-רוט: "מראש ידעתי שאני לא אוכל לשבת כל היום באוהל. לכל אחת יש המון מחויבויות וידענו שנוכל לדבוק במשמרות רק אם יצטרפו אלינו הרבה אנשים. כשראינו שאכן מצטרפים, הבנו שזה אפשרי. זה עוד שעות מעבר למשפחה ולקריירה של כל אחת מאיתנו, לפחות שעה ביום לבדוק מיילים ולנסוע לירושלים, אך ארגנו את הפעילות וחילקנו לימים ושעות עבור כל רכזת ומתנדב כך שאנחנו עומדות במשימה. זה עובד טוב ארגונית כי האנשים שלנו אחראים".

-מה לגבי אירועים מקומיים?

"אנחנו לא מאמינות שערב שיוקדש לו או חלוקת בלונים בקניון הם באמת משמעותיים. זה אולי חשוב להשאיר את הנושא בתודעה, אבל הוא כל הזמן קיים. מזכירים אותו בתקשורת כל הזמן. אנחנו חושבות שמי שצריך לעשות את השינוי זה מקבל ההחלטות, נתניהו, והתודעה היחידה שצריכה להשתנות זה אצלו.

"אני לא מזלזלת במי שעושה חוג אבל לא מאמינה שזה באמת יכול להשפיע. לדעתנו הלחץ צריך להיות מאוד ממוקד וחד משמעי על ראש הממשלה, ולכן אנחנו לא משתתפות בשום פעילות אחרת ולא רוצות לפזר את המאמצים".

תקווה וייאוש

-איך הקשר עם משפחת שליט?

ברקאי-רוט: "הם גילו את הרעיון כבר דרך המייל הראשון שהפצנו. נועם שליט כתב לי מייל שהוא מעוניין לדבר איתי ומיד התקשרתי אליו. הוא הפנה אותי לראש מטה המאבק, שמשון ליבמן, הם נתנו לי את ברכתם אמרו שהיוזמה מצוינת ושנבורך, הודיעו שהם מוכנים לעזור לנו במה שנצטרך והם תומכים ומחזקים את הפעילות.

"הם גם מאזכרים אותה באמצעי תקשורת, שולחים לנו סטיקרים, סרטים וכל מה שצריך. לפני כשבועיים ציינו שנה להקמת האוהל ונועם שליט הגיע, הודה וביקש בשם המשפחה שנמשיך להיות פה ושהאוהל ימשיך להתקיים. זה היה מסר מאוד חשוב, בעיקר עבור המתנדבים שכל הזמן יושבים בו, שמחנו שהאוהל משרת את רצון המשפחה".

-המתנדבים בטח ירושלמים.

"ממש לא. לפחות חצי מהמתנדבים מגיעים מכל קצוות הארץ, מנהריה וכרמיאל בצפון, מאזור פרדס חנה-כרכור, בנימינה, ומדרום הארץ. החברה האזרחית במיטבה. מגיעים אנשים מכל קצוות הקשת הפוליטית, מכל העדות, דתיים וחילוניים, ידוענים ואנשים פשוטים".

לדבריהן, התגובות מהבית תומכות ומעודדות, ותושבים רבים מתפעלים מהיוזמה והנחישות אולם יש גם קולות פחות מעודדים מהשטח: כאלה שאומרים שזה לא יועיל, לא יעזור ושחבל על הזמן שלכם.

מחכים לגלעד, מגזין המושבות.
"אנחנו חושבות שמי שצריך לעשות את השינוי זה מקבל ההחלטות, נתניהו, והתודעה היחידה שצריכה להשתנות זה אצלו. הלחץ צריך להיות מאוד ממוקד וחד משמעי על ראש הממשלה, ולכן אנחנו לא משתתפות בשום פעילות אחרת ולא רוצות לפזר את המאמצים".
מחכים לגלעד. [צילום: תומר אלמקייס]
-מישהו פעם ביקש מכם לעזוב?

"עליזה אולמרט הזמינה אותנו לשיחה בביתה ואמרה שמציק לה שהפעילים יושבים שם. רצינו להפעיל עליו לחץ בסיום הקדנציה שלו, אבל זה לא עבד. הוא סיים את הקריירה בלי לתת דין וחשבון לכך שהוא האחראי הבלעדי לכך שגלעד בשבי. עכשיו האחראי הוא נתניהו. אומנם הוא לא כיהן כראש הממשלה כשגלעד נלקח בשבי אבל בידיו היכולת לשחרר אותו מחר בבוקר".

-את באמת מאמינה שזה יקרה?

"ברור שיש לנו תקווה ואמונה. אנחנו כל הזמן מחזקים אחד את השני. יש רגעים של ייאוש ושבירה אבל אסור לזוז ולהרפות. צריך להראות שאנחנו זוכרים את גלעד יום-יום, שעה-שעה".

-אנחנו עושים מספיק לדעתך?

"אני רוצה לקוות שאני לא יודעת כל מה שעושים אבל במבחן התוצאה, התשובה היא לא. אנחנו מתנגדות לכל פעולה אלימה לשחרור גלעד ואנחנו דוגלות בחילופי שבויים, אך בטח שלא במחיר חיי אדם דרך פעולה צבאית, הרעבה או עינוי אוכלוסיה חפה מפשע".

אורן-זלאיט: "התפיסה שלי אומרת שיש יותר מ-10,000 אסירים פלסטינים, שבויים, שלא כולם השתתפו במעשי טרור. אני מרגישה שלכולנו יש דם על הידיים ואם לא על הידיים, על המצפון. נהרגים הרבה חפים מפשע בשטחים ואני מרגישה משתפת פעולה. אני רוצה שיורידו את החומות ושישחררו גם את האסירים הפלסטינים".

-לא נראה לך מסוכן לביטחון המדינה?


אורן-זלאיט: "גדלתי במשפחה שורשית, מלח הארץ, כל המשפחה שלי עם ’פלאפלים’ על הכתף, כולם יחידות מובחרות, תורמים, נהרגים, מקריבים הכול למען המדינה. ברגע מסוים הרגשתי שהצבא הפך להיות מטרה בפני עצמה והכול כשר. מצד אחד בא לי להרביץ לחיילים שהם חלק מצבא הכיבוש ומצד שני, בא לי לחבק אותם. אני מרגישה שהמדינה מעדיפה את הגיבורים שלה מתים וזה כואב לי בטירוף. יהודים אמורים לקדש את החיים".

-מה המשפחה עם ה’פלאפלים’ אומרת על זה?

"אני חוטפת על כך ריקושטים מהמשפחה כל הזמן. אני מייצגת קול חלש שמבקש להסיר את ההסגר עם שחרורו של גלעד. את יודעת כמה אנשים מתפרנסים מזה שגלעד בשבי? הוא בן ערובה של גורמים פוליטיים וכלכליים.

"שומרים את הציבור על אש קטנה, מבטיחים שעוד מעט זה יקרה והוא ישוחרר והציבור יושב בשקט כי הוא חושב שהנושא מטופל. המשמרות שלנו דועכות כי הציבור מפוטם ממה שמאכילים אותו. אני רוצה שמיליון איש ימלאו את הכיכרות בעזה, רמאללה ותל אביב. שנחיה יחד כמו בני אדם, שישחררו את גלעד ואת האסירים הפלסטינים.
"כשאסף רמון נהרג כל עם ישראל יצא והדליק נרות. למה העם לא יוצא על מישהו שחי? גלעד חי, תחזירו אותו".

קודם כל אבא


נועם שליט, אביו של החייל החטוף, מספר ל"מגזין המושבות" כי המשפחה נהגה לבקר באוהל המחאה עד חודש מרץ האחרון, תום כהונת הממשלה הקודמת, הפסקת השיחות בקהיר וכשלון המו"מ.

"זה לא התחיל בתור אוהל אלא בשולחן ושני כסאות, היה אוהל קטן שהוחלף לגדול. זה תפס תאוצה והם הצליחו למלא את המשמרות במתנדבים ומתנדבות, אהבנו את הרעיון זה היה בשבילנו מקום חשוב, מקום משמעותי.

"כשהיינו צריכים להגיע לירושלים ולצאת לפעילות מוגברת הייתה לנו כבר תשתית מוכנה וזה באמת היה מאוד מוצלח. עד היום זה עובד ללא הפסקה. הם לא התייאשו ולא הפסיקו גם כשעזבנו את האוהל, בהתמדה ונחישות".

-איך היחסים שלך עם נתניהו?

"יש ערוץ מו"מ רציני שעובד ללא הפסקה כמעט וזה נותן איזושהי תקווה אבל אין במהות פריצת דרך, שאפשר להיות אופטימי".

-אתה מאמין שצריך להיענות לכל הדרישות שלהם?

"אם יש לממשלה שיטה אחרת, אני אשמח שלא יעסקו בשחרור מחבלים, אבל כנראה שהיסטורית, הם נכשלו. העובדות מדברות בעד עצמן. אני מתאר לעצמי שחיפשו חלופות אבל כנראה לא הצליחו. גלעד ממשיך לשלם את המחיר ולא אף אחד אחר. גלעד צריך להיות כבר בבית. הוא שילם את המחיר במלואו והוא לבד".

לפני כחודשיים מלאו לגלעד 23 שנים לפי התאריך העברי. ברקע דווח על התקדמות במשא ומתן, ונערכה עצרת עם הרב ישראל מאיר לאו ברחבת הכותל המערבי בירושלים. כמו בפעמים הקודמות, תוך מהרה התבהרו העננים והעסקה המיוחלת החווירה ונעלמה. עם זאת, נועם שליט כבר מוכן לעשות כמעט הכול כדי להחזיר את הבן שלו הביתה, אפילו להתפלל בכותל המערבי.

שליט: "הרב לאו ארגן תפילה למען גלעד אז כמובן שנגיע ונשתתף. עם זאת, אנחנו לא כאלה שתולים את תקוותנו רק בתפילות ואומרים ’השם יעזור’ וזהו. אנחנו לא מחכים לניסים ותפילות שיעזרו. זה בטוח לא יכול להזיק אבל אנחנו לא מסתפקים בתפילה".

השבוע, ציינה משפחת שליט במצפה הילה עוד חג בלעדיו, רביעי במספר. ציינה, ולא חגגה. השנה תפסה את מקומו של שליט הקלטת שהעביר החמאס מעזה, אולם מסתמן כי כסאו יישאר ריק עוד זמן רב.

"אנחנו לא מציינים חגים, החגים עוברים", אומר שליט בצער. "כמובן שמרגישים שיש חגים בכל הארץ, אבל אנחנו לא משתתפים בזה. ההרגשה די גרועה. ניסינו להעביר לגלעד חבילה לראש השנה, החבילה עוד לא הגיעה ולא בטוח גם שהיא תגיע. העסקה להחזרתו עוד רחוקה. בכלל, אני מצפה מכולם, גם מעצמי, שפחות ידברו ויותר יעשו, בכל הרמות".

את החג הם מסכמים, כאמור, בהפגנה גדולה לשחרורו שצפויה להתקיים היום באוהל המאבק מול מעון ראש הממשלה בירושלים בשעה 10 בבוקר. בהפגנה צפויים להשתתף פדויי שבי ממלחמת ישראל, בהם הטייס אורי שחק שנשבה בסוריה.


להצטרפות למשמרות המחאה כתבו ל: yaelveruthi@gmail.com
מי שצפה במאמר זה התעניין גם ב..
חייל צהל במדים הותקף בחיפה יואב איתיאל מגזין מספר 447
צבא: שוב חשד לאונס בשייטת 13 יואב איתיאל מגזין מספר 447
ועדת שרים לחקיקה אישרה דחייה של שנה להצטרפות לתאגיד מים יואב איתיאל מגזין מספר 445
הרמטכל בני גנץ: שיר שלום בפינו ובטחון בידנו יואב איתיאל מגזין מספר 445
חברת מליאת המועצה זכרון יעקב מצטרפת למפלגת הליכוד יואב איתיאל מגזין מספר 445
תגובות קוראיםהוסף תגובה
אודות מגזין המושבות |  צור קשר עם מגזין המושבות |  פרסם במגזין המושבות |  רשימת תפוצה |  דרושים במערכת מגזין המושבות |  כתבות |  מדורים  
טורים אישיים |  חדשות |  מגזין ברשת |  תרבות ובידור |  מגזין טעים |  מגזין טיול |  לינקים |  מגזין נכסים |  עדכוני RSS  

מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב
© 2006-2012 כל הזכויות שמורות | מגזין זכרון יעקב עיתונות ותקשורת בע"מ
 © 2006-2012 Copyright | Zichron Yaacov Magazine Journalism & Communications Ltd.