web metrics
חיפוש ברשת  | חיפוש באתר  | חיפוש תמונות
חיפוש מתקדם
מגזין ברשת חדשות מבזקים טורים אישיים מדורים כתבות תרבות ארכיון מגזין בחירות
22/10/2014  06:09 זריחה: 6:46  שקיעה: 18:00
אודות |  פרסם אצלנו |    האימייל האדום |   |  הוסף ל-FACEBOOK
חדשות אחרונות
רצח בעיר התחתית של חיפה
22/10/2014  1:52
זכרון יעקב במקום הראשון בשיעור הזכאים לבגרות
21/10/2014  14:03
בקרוב: קצינת משטרה בת העדה הדרוזית
21/10/2014  10:50
רופא הילדים דב וירגיליס חשוד בעבירות מין בנערות
21/10/2014  9:36
סביבה: באזור חדרה חולים יותר בסרטן
20/10/2014  17:07
מאבק המפחמות: ח"כ שמולי ייזום דיון דחוף בכנסת
20/10/2014  17:06
אוניברסיטת חיפה: 18,300 סטודנטים יחלו את שנת הלימודים תשע"ה
20/10/2014  16:44
בסוף השבוע חוזרים לשעון חורף
20/10/2014  16:32
בשורה לנהגים: תעריפי החיוב בגין אי תשלום במועד של אגרת נסיעה בכביש 6 יוזלו
20/10/2014  16:26
בכירים בכנס שנת המשפט השבוע באוניברסיטת חיפה
19/10/2014  21:19
אוהלי בידוד מיוחדים הוקמו ברמב’’ם כהכנה למקרה של זיהוי אבולה בישראל
19/10/2014  15:25
הסרט ’את לי לילה’ זכה בפסטיבל הסרטים בחיפה
18/10/2014  21:21
שני קופים הומתו באלימות בקיבוץ החותרים, 4 אחרים נעדרים
18/10/2014  12:23
בן 12 הסיע 3 ילדים ברכב הרנו של אביו
17/10/2014  20:43
הוארך מעצר חמשת החשודים בסחיטת בעל אולם השמחות
17/10/2014  10:11
חדרה: פגע וברח הותיר שתי נשים פצועות באורח בינוני
17/10/2014  1:43

גליון 129
15:20 17/10/2008 
מגזין המושבות > אבא, אני רוצה קעקוע!      הוסף תגובה    חזור לעמוד כתבות  הדפס כתבה  שלח לחבר 
אבא, אני רוצה קעקוע!
ירון סבוראי מדווח מהשטח
זה מה שבוקר אחד בהיר בישר אוהד בן ה-17 לאביו, כתבנו ירון סבוראי. ירון, כמו אבא טוב, מיהר להזדעזע, עבר לשכנועים, קינח באיומים וסיים ב... למה להרוס את ההפתעה. מנחשים? הוויכוח נכנס לסיפורים שלי על עבדים שקועקעו, על יהודים עם מספרים על זרועותיהם ועל כוכבי רוק שנראים טמבלים. "אבא", עונה לי מחמד נפשי, "אני מצאתי את כתובת הקעקע האולטימטיבית, כולנו בקבוצה שלנו החלטנו לעשות כתובת קעקע משותפת והיא "Carpe Diem". התרוממתי וניגשתי למראה והנה על החזה שלי בצבע שחור כחול המילים CARPE DIEM. ואם לא הבנתי עד אותו הרגע, הכול התברר באחת: חטפתי את הרגע...
קעקוע של עופר פרי קו גוף <a href='inner.asp?page=28&search_str=זכרון יעקב'><font color=#772222><b>זכרון יעקב</b></font></a>
"ניסיתי להעביר את כובד ההחלטה לכתפיה של אשתי ושם מסתבר, הגישה הייתה יותר ליברלית. האמת היא, שהבת שלי אלי, כבר לפני שלוש שנים העבירה אותנו את סדרת החינוך הזאת וכמובן שבסופו של דבר היא יצאה לה עם קעקוע בגבה התחתון." בשער מגזין המושבות קעקוע של עופר פרי ("קו גוף" זכרון יעקב)
בני בן ה-17, אוהד, מתיישב מולי בוקר אחד ומודיע לי שהוא רוצה כתובת קעקע.

אני מזדעק ומיד מתחיל בהרצאה סדורה ומלאת חרדה, על העובדה שאם חלילה יעשה כתובת קעקע הוא לעולם לא יוכל לשנות את שעשה.

הוויכוח נכנס לסיפורים שלי על עבדים שקועקעו, על יהודים עם מספרים על זרועותיהם ועל כוכבי רוק שנראים טמבלים.

דיברתי, הסברתי, ניסיתי לשכנע והבן ישב הניד בראשו בחריצות, הנהן במקומות הנכונים, אבל בסיום ההרצאה אמר לי: "אבא אני רוצה קעקוע".

ניסיתי להעביר את כובד ההחלטה לכתפיה של אשתי ושם מסתבר, הגישה הייתה יותר ליברלית. האמת היא, שהבת שלי אלי, כבר לפני שלוש שנים העבירה אותנו את סדרת החינוך הזאת וכמובן שבסופו של דבר היא יצאה לה עם קעקוע בגבה התחתון.

אמרתי "אמרתי לך..."

העובדה הזאת לא הועילה לי במלחמת המאסף כנגד הקעקוע של אוהד, את הוויכוח סיימתי כדרכם של אבות רבים: "אמרתי לך, כתובת קעקע לא תהייה וזה סוף הסיפור."

אוהד לא התווכח, אבל ניכר היה בו שפגעתי בו עמוקות.

ואז לפני כחודש ימים, מגיע אלי אוהד ומודיע לי: "יש". שאלתי אותו במה מדובר. בני טרח להסביר לי כי בשנה האחרונה הוא והבנים מן השכבה שלו הולכים מידי שבוע למפגש עם אורי. אותו אורי משוחח איתם, מצליח לדובב אותם, מלמד אותם על החיים והם הנערים המתבגרים חשים שישנו לפחות מבוגר אחד שמבין אותם ואת צרכיהם המיוחדים.

"אבא", עונה לי מחמד נפשי, "אני מצאתי את כתובת הקעקע האולטימטיבית, כולנו בקבוצה שלנו החלטנו לעשות כתובת קעקע משותפת והיא "Carpe Diem".

קעקועים עופר פרי קו גוף <a href='inner.asp?page=28&search_str=זכרון יעקב'><font color=#772222><b>זכרון יעקב</b></font></a>
 
העץ לא נפל רחוק מהתפוח

באותו רגע, מבלי להסס, אמרתי לילד: "יופי בוא נלך על זה".
אוהד לא הבין לרגע מה אמרתי, "מה פירוש בוא נלך על זה?"
אתה יודע מה פירוש המילים CARPE DIEM? ההסבר המילולי הוא, תפוס את הרגע. כלומר ישנם דברים שחייבים לעשות באותו הזמן ואי אפשר להזניח אותם.
"אני מסכים איתך. בוא נלך על זה בוא ביחד נעשה כתובת קעקע".
שמחתו של הבן לא ידעה גבול.
כאשר לחבריו ובעיקר לחברותיו נודע שאבא של אוהד, "הזקן", החליט לעשות קעקוע, הנושא הפך לשיחת היום בשכבה.

עינוי סיני

השבוע הגענו לסטודיו "קו גוף", סטודיו הקעקועים של עופר פרי, בקצה המדרחוב של זכרון יעקב. אני מתיישב מול עופר, מראה לו את האותיות שבחרתי לקעקע על החזה הימני שלי, הוא מעביר אותן על דף נייר.

ואני, חיי עוברים לפני כבסרט. איך הגעתי לכאן? מה לעזאזל אני עושה פה אצל עופר? משמאלי אוהד, מאחורי שתי ידידותיו ומבעד לחלון נוף זכרון יעקב.

עופר מסביר לי מה יקרה בעוד דקות: "אני קודם כל אסמן את הקווים החיצוניים של האותיות, והשלב הזה קצת כואב אבל לא נורא אל תדאג השלב שלאחריו, כשאני ממלא את האותיות בצבע זה פחות יכאב".

אני כבר שטוף זיעה. האמת ניתנת להיאמר, שכבר עברתי בחיי הרבה רגעים של כאב פיזי ולא כאן הזמן לפרט את המכות השברים החתכים ושאר מרעין בישין, אבל עצם המחשבה שאני כרגע עומד לסמן את גופי לעולמי עולמות הפחידה אותי.

המכונה החלה לרעוד, עופר נטל סכין גילוח וגילח אזור בגודל כנפי צניחה מעל לפטמה הימנית, מרח קצת וזלין על המקום ואז קרב את המכונה אלי והכאב התחיל. כאב שקשה לתאר אותו.
אני חייכתי אל הצעירים, חייכתי אל המקעקע וניסיתי בכל כוחי להמשיך ולחייך.
רק אני ידעתי שזה בעצם לא חיוך אלא שאני חושק את שיני כל כך חזק שלא אצרח.
בין דקירה אחת לשנייה, אומר לי עופר בטון רגוע לחלוטין, שקשה לו להבין למה בחרתי לעשות את הקעקוע הראשון בחיי דווקא במקום הכואב ביותר בגוף?

בעצם, זה לתמיד

אני יודע שהעסק כולו נמשך כעשרים דקות, אני יודע שמי שלא עבר את התהליך לא יבין, אבל התערובת של התמיהה על מה לעזאזל אני עושה מעורבת עם הידיעה שבעצם זה לתמיד.

ואז זה נגמר.

הכאב פשוט נעלם. התרוממתי וניגשתי למראה והנה על החזה שלי בצבע שחור כחול המילים :CARPE DIEM ואם לא הבנתי עד אותו הרגע, הכול התברר באחת: חטפתי את הרגע ולמרות הכול, למרות הדעות הקדומות שלי, למרות ילדותי ונעורי והחינוך בשומר הצעיר, למרות הכול, קמתי ועשיתי מעשה.

אולי לא מעשה חכם, אולי אפילו מעשה כל כך אדיוטי, שמחר כבר אבכה עליו אבל לרגע קטן בחיי קמתי ועשיתי מעשה ברגע אחד.
ועכשיו מתחילים שאר ימי חיי.
ההבדל הוא שמהבוקר, בכל פעם שאסתכל בראי אדע שלושה דברים:
1 - אני מקועקע.
2 - אני טמבל.
3 - אני אנסה בכל כוחי לתפוס את הרגע!


האישה עם המספרים על היד
דברים שלא סיפרו לי בילדותי

כתובת הקעקע הראשונה שראיתי, היה כשהייתי בן ארבע, בקיבוץ גבולות. קיבוץ קטן בנגב שאין איש בא ואין איש יוצא. היו מעט מאד סבים וסבתות בקיבוץ ואז עוד לא הבנתי שרוב רובם של חברי הקיבוץ, באו מ"שם", מאירופה שתחת הכיבוש הנאצי.

פעם בחדר האוכל, כשהחברה דליה הגישה את האוכל מעגלת האוכל, שמתי לב שעל זרועה מקועקעים מספרים.
שאלתי את אבא ואמא מה המספרים האלה שעל זרועה והם ניסו בעדינות להסביר לי, אבל אני לא בטוח שהבנתי הכול.

השנים חלפו ונושא כתובות הקעקע ומספרי המוות שקועקעו על גופם של ניצולי השואה, הפכו לדבר מובן מאליו, לא ראית ולא שמעת בישראל הקטנה על כל סוג אחר של כתובות קעקע.



מהכלא הרוסי באהבה
יבוא אישי בנוסח העלייה הגדולה

בשנות השישים אם ראית כתובת קעקע כלשהי, ההקשר היה לעולם הפשע או לעבריינים.
"בוגרי" בתי הסוהר, הסתובבו ברחובות העיר כשעל כף ידם באזור שבין האצבע לבוהן קועקעו שלוש נקודות כחולות. לימים, כשהייתי בלש ביחידה המרכזית בתל אביב, הוסבר לי מה פשר הנקודות האלה:
"לא רואה, לא שומע, לא מדבר". כלומר, תסתכלו על ידי הימנית. אני עבריין.
העלייה הגדולה מרוסיה הביאה איתה המון קעקועים. הסתבר שרבים מן ה"מקועקעים החדשים" היו גברים ששירתו בצבא הרוסי או בצי הרוסי ושם דרך קבע נהגו לקעקע את גופם. חלק מהמקועקעים השתייכו לעולם הפשע הרוסי, הקווקזי, הארמני, או הגיאורגי. מתברר שבעולם הפשע ברוסיה, ממש כמו אצל הכנופיות המכסיקניות בלוס אנג’לס, קעקועים מורכבים, המספרים את סיפור גבורתם, מעללי הכנופיה וזכרם של חברים שנהרגו.
ועדיין נושא כתובות הקעקע בכלל ובפרט, היה נושא אקזוטי שגרם תמיד לתערובת של תדהמה, שאלות והרבה ויכוחים.
לפי חוקי היהדות אין לקבור בן אדם מקועקע, ושאלת הסרת כתובת הקעקע לפני הטמנת הגופה, גם היא הפכה לחלק מן הפולקלור.
ואז נפלו עלינו שנות התשעים והישראלי, בוגר הצבא, יצא לנדודיו ופתאום ברחבי הארץ, מסתובבים צעירים וצעירות מקועקעים.
בהתחלה הגיעו חבר’ה שבאו מהודו ובנגקוק והם עדין נראו אקזוטיים ומעניינים, אחר כל התחילו לנהור מכל עבר מקועקעים שבאו מאירופה. פתאום הנושא הפך ללא סתם אופנה למעטים, אלה הפך אט לאט להיות יותר פופולארי בעיקר בזכותם של בני הנוער.
הדבר המעניין הוא לא רק בגילם המשתנה של המקועקעים, אלא בריבוי נושאי הקעקוע ובעיקר במקומות שבהם המקועקעים מחליטים לקעקע את עצמם.


סאונה עם היאקוזה
דברים שראיתי במינכן מקרוב. מאד במקרוב

וכך קורה, שאני יושב בבנין גדול עשוי עץ, לא הרחק מנמל התעופה של מינכן. המקום הוא אחד ממרכזי הסאונה הגדולים באירופה וכולם מסתובבים שם עירומים כביום היוולדם, חלקם עוטפים עצמם במגבת, אחרים ואחרות מסתובבים אנא ואנא, נכנסים לסאונה היבשה, מבקרים בסאונת האדים, מזנקים למי הקרח ולוגמים בניחותא כוסות מיץ טבעי.

אני יושב לבד בחדר הסאונה הפינית, חצי מעולף. הדלת נפתחת ונכנסים שלושה גברים יפנים. במבט ראשון חשבתי שאני הוזה, נדמה שהם נכנסו לסאונה לבושים מכף רגל ועד ראש, עם בגד הדוק לגופם.
בגד מרהיב ביופיו ובצבעיו.

כשהתיישבו הגברים לידי הבנתי שלא מדובר בבגד גוף צמוד אלא, ששלושת הגברים היו מקועקעים מכף רגל ועד ראש. לא יכולתי להסיר את עיני מהגברים וניכר היה בהם, שהם מאד נהנים מהעובדה שעיני כמעט יצאו מחוריהן.
לדאבוני היפנים לא דיברו אנגלית והיפנית שלי מסתכמת במילה אחת:"סושי". אבל איך שהוא בעזרת תנועות ידיים והדגמת תנועות של חרבות וקרבות קרטה, הבנתי ששלושת האדונים שישבו עימי בסאונה הם חברים בארגון הפשע היפני היאקוזה."

מבין כל ארגוני הפשע השונים והמשונים בעולם, היאקוזה היפנית מפורסם בעיקר בגלל העובדה שחיילי הארגון מקעקעים את גופם מכף רגל ועד צוואר, כולל אזור החלציים שעליו אני יכול להעיד ממבט אישי.

משום מה נוצר בינינו קשר והם הרשו לי לבחון מקרוב את הדרקונים, לוחמי הסמוראי, החרבות ושאר הציורים המדהימים שצוירו והוטבעו על גופם.
תגובות קוראיםהוסף תגובה
1.קעקועיםtattoos.celebs-il.com03/01/2010 18:05 עוד
אודות מגזין המושבות |  צור קשר עם מגזין המושבות |  פרסם במגזין המושבות |  רשימת תפוצה |  דרושים במערכת מגזין המושבות |  כתבות |  מדורים  
טורים אישיים |  חדשות |  מגזין ברשת |  תרבות ובידור |  מגזין טעים |  מגזין טיול |  לינקים |  מגזין נכסים |  עדכוני RSS  

מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב
© 2006-2012 כל הזכויות שמורות | מגזין זכרון יעקב עיתונות ותקשורת בע"מ
 © 2006-2012 Copyright | Zichron Yaacov Magazine Journalism & Communications Ltd.