חיפוש ברשת  | חיפוש באתר  | חיפוש תמונות חיפוש מתקדם מגזין המושבות, זכרון יעקב בנימינה גבעת עדה פרדס חנה כרכור אור עקיבא פרדיס חדרה ג’סר א-זרקא חוף הכרמל אלונה     חמישי 12:00 כביש 6, חוצה ישראל, נסגר לתנועה בשני הכיוונים ממחלף עין תות אל מחלף עירון, בשל סכנת החלקה      מגזין ברשת חדשות טורים אישיים מדורים כתבות תרבות ארכיון מגזין 19/6/2013  23:37 זריחה: 5:33  שקיעה: 19:46 אודות |  פרסם אצלנו |    האימייל האדום |   |  Share on Facebook חדשות אחרונות מנכ’’לית משרד החינוך: המורה חני סימון תשוב לביה’’ס בתום השעייתה 19/06/2013  21:54 פרסום ראשון: נתגלתה גולגלתו של הנעדר סלים יעקב 19/06/2013  13:39 הטעם של ישראל 19/06/2013  12:27 בוגרי ביה"ס לא שבו מהמלחמה אבל הטנק שלהם הגיע היום 19/06/2013  8:53 מעגן מיכאל: הנעדרת התגלתה – שכחה את השמלה 18/06/2013  18:59 חוף דדו: נער נפצע קשה לאחר שטבע 18/06/2013  15:49 חוף הכרמל: צעירה נפצעה באורח קשה בתאונה עם אוטובוס 18/06/2013  14:20 הזמר יובל בנאי הובהל לבית החולים ועבר צנתור בהצלחה 18/06/2013  11:10 גליון 263 10:23 13/05/2011  עודכן  16:48 14/05/2011 מגזין המושבות > בין עין חוד לעין הוד      הוסף תגובה          בין עין חוד לעין הוד דוד רטנר 20.3 אחוז מתושבי המדינה הזו, לטוב ולרע, באושר ובעוני, בחולי ובבריאות טובה, ומין הסתם גם לעולמי עולמים - הם ערבים. ילדיי, שנמנים עדיין על הרוב החילוני- יהודי, חייבים להכיר גם את המצוקות והבעיות שלהם. כל אופציה אחרת היא פשוט בורות מוחלטת. השנה, ב- 14 למאי, אכין בבוקר לילדיי (בת 16 ובן 11), את שוקו השבת המסורתי (שוקולד מריר איכותי וקצפת מלמעלה), אושיב אותם ליד שולחן האוכל המשפחתי, ואספר להם לראשונה על יום הנכבה. העובדה שאתה גר בבית שאותו בנו אנשים אחרים, שנכפו לעזבו, גורמת לי מדי פעם להרהר בעניין. הנרטיב שגורס שהערבים גורשו ממישור החוף כי הם ירו על הדרכים, הצדיק בעיני את "הגירוש", אבל נראה לי לעיתים כה פשטני. [צילומים: יכין Y] השנה, ב- 14 למאי, אכין בבוקר לילדיי (בת 16 ובן 11), את שוקו השבת המסורתי (שוקולד מריר איכותי וקצפת מלמעלה), אושיב אותם ליד שולחן האוכל המשפחתי, ואספר להם לראשונה על יום הנכבה. כשהייתי בן שמונה, אמא שלי (אישה חסרת אחריות ללא ספק), העלתה אותי על הסוס המשפחתי ושלחה אותי לבקר בכפר הערבי הסמוך עין חוד. דוד רטנר. יש סיכוי לא רע שהבת שלי תעשה לי תנועה מגונה ותנסה לברוח לחדרה כדי "לשים לק", בזמן שאחיה יבצע פעולת הסחה, וירד למגרש, לשחק כדורגל, אבל השנה אנסה להתעקש על היוזמה. אני לא פוסט ציוני, ולא שמאלני, במידה שבה אני נחשד לפעמים. כדי להעלות את "רף" הסטאטוס הישראלי-בטחוני-ציוני שלי, אציין כמה עובדות בסיסיות: אני נכד לאלוף בצה"ל ומי שהיה ראש המפקדה הארצית של "ההגנה". דודי, שאחריו נקראתי, נהרג כטייס קרב בפעילות מבצעית. אני הבכור, משבעה אחים, שכולם שירתו בצה"ל, ביחידות שדה וחמישה מאיתנו אף השתתפו בפעילויות מבצעיות בתקופת שירותם. שירתי בקבע שנתיים, אני לא יכול לומר מה עשיתי אבל יכול להגיד שיואב גלנט לקח אותי לעבודה. והכי חשוב: אני מתגורר בעין הוד, כפר ערבי לשעבר. גדלתי בבית אבן שהיה שייך עד שנת 1948 למשפחה ערביה, שבניה מתגוררים באזור ג’נין, או ירדן או אפילו ארבעה ק"מ מזרחית לביתי - בכפר עין חוד. ויודעים מה? אין לי תחושות אשם גדולות מדי על כך.  אז למה אחרי שפרשתי את המניפסט הציוני הזה, אני חייב לספר לילדי על יום הנכבה? יש לכך כמה סיבות: כשהייתי בן שמונה, אמא שלי (אישה חסרת אחריות ללא ספק), העלתה אותי על הסוס המשפחתי ושלחה אותי לבקר בכפר הערבי הסמוך עין חוד. עברו מאז 39 שנים. זו תהיה צביעות לומר שהיחסים בין הקהילות, של עין הוד ועין חוד הם יחסים חמים, אבל הם בהחלט תקינים, ונעדרי חשש, פחד או תיעוב. אני חושב שילדיי חייבים לדעת משהו על ההיסטוריה של הכפר השכן. למרות הסעיף הקודם, העובדה שאתה גר בבית שאותו בנו אנשים אחרים שנכפו לעזבו, גורמת לי מדי פעם להרהר בעניין. הנרטיב שגורס שהערבים גורשו ממישור החוף כי הם ירו על הדרכים, נראה לי סביר ונכון הרבה מאוד שנים וגם הצדיק בעיני את "הגירוש". אבל הנרטיב הזה נראה לי לעיתים פשטני. עובדתית - גם אם במלחמה נוצרות טרגדיות בעלות השפעה עגומה מאוד על דורות רבים - חשוב שהילדים שלי יידעו על נסיבות הטרגדיה. יותר מדי ילדים גדלים כיום ביישובי מישור החוף (שכולם היו בעבר כפרים ערבים), בלי שיידעו שליישוב שלהם (עין כרמל, עין איילה, הבונים, כרם מהר"ל, טירת כרמל, גבע כרמל, צרופה, דור), הייתה היסטוריה לפני 1948. 20.3 אחוז מתושבי המדינה הזו, לטוב ולרע, באושר ובעוני, בחולי ובבריאות טובה, ומין הסתם גם לעד ולעולמי עולמים - הם ערבים. ילדיי, שנמנים עדיין על הרוב החילוני- יהודי, חייבים להכיר גם את המצוקות והבעיות שלהם. כל אופציה אחרת היא פשוט בורות מטופשת. אני הופך לאדם רודף מדון וריב, כשמנסים לשים לי גבולות ממוסדים. ביום שבו מחוקקים פופוליסטים, לא זוכר אפילו מי, התחילו להתעסק לי במה מותר לחגוג ומה אסור - החלטתי שזו הזדמנות טובה לעמוד על זכותי לחשוב ולעשות מה שאני רוצה, בגבולות החירות האישית. וזו גם הזדמנות טובה לחנך את ילדי לקצת מרי וחשדנות כלפי הממסד. אלו הסיבות הכי טובות שעליהן אני יכול לחשוב עבור יהודי - חילוני - ציוני -ליברלי, לציין את יום הנכבה, ואותן אנחיל על כוס של שוקו חם, לילדיי. דוד רטנר הוא עיתונאי ותושב עין הוד. הדברים כתובים כדיעה אישית אשר משקפת את דעתו של הכותב בלבד ועל אחריותו יום הנכבה זכות השיבה הביתה הנַכְּבָּה (מערבית: النكبة: "האסון" או "המכה"), הוא כינוי ערבי לעזיבתם, מנוסתם או גירושם של כ-700,000‏ מערביי ארץ ישראל במהלך מלחמת העצמאות, ולמעברם לארצות ערב השונות או למקומות יישוב אחרים בישראל, בגדה המערבית וברצועת עזה, תוך יצירתה של בעיית הפליטים הפלסטינים, ובכללה הדרישה ל"זכות השיבה". חלק מערביי ישראל מציינים את יום הנכבה ביום העצמאות של מדינת ישראל, ה’ באייר, בעוד שהפלסטינים בשטחים ומחוץ לארץ ישראל מציינים אותו ביום ה-15 במאי. אירועי יום הנכבה מצוינים בישראל בשנים האחרונות בתהלוכות ובהפגנות ביישובים הערביים וכן בתהלוכות לכפרים שנהרסו. לעתים אירועים אלו עוברים בשקט, ב-1999 פרצו מהומות אלימות ביהודה, שומרון ועזה, שהיו שראו בהן הקדמה לאירועי אינתיפאדת אל אקצה. חוק הנכבה - לשון החוק: במרץ 2011 אושר בכנסת חוק יסודות התקציב (תיקון מס’ 40), התשע"א-2011, ולפיו יוכל שר האוצר להפחית סכומים המועברים ל"גוף מתוקצב" או "גוף נתמך", אם הוציא הוצאה שיש בה אחד מאלה: שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית; הסתה לגזענות, לאלימות או לטרור; תמיכה במאבק מזוין או במעשה טרור של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל; ציון יום העצמאות או יום הקמת המדינה כיום אבל; מעשה של השחתה או ביזוי הפוגע בכבוד סמל המדינה או דגל המדינה. החוק נולד כהצעת חוק פרטית שיזמו חברי הכנסת אלכס מילר, פאינה קירשנבאום, חמד עמאר ודוד רותם. על אף שהחוק מתייחס לנושאים שונים, הופנתה עיקר תשומת הלב הציבורית לסעיף העוסק ב"ציון יום העצמאות או יום הקמת המדינה כיום אבל" ובתקשורת כונה החוק "חוק הנכבה". כאשר במאי 2009 אישרה ועדת השרים לענייני חקיקה את תמיכת הממשלה בהצעת החוק, הביעו אחדים מחברי הכנסת, ארגונים המייצגים את ערביי ישראל, האגודה לזכויות האזרח וארגוני זכויות אדם נוספים התנגדות נחרצת להצעה, כיוון שלדבריהם הדבר יפגע בחופש הביטוי ויחמיר את היחס הציבורי לערביי ישראל. (לקוח מתוך ויקיפדיה)   מי שצפה במאמר זה התעניין גם ב.. תאונת דרכים קשה בצומת ג’סר א-זרקא יואב איתיאל מגזין מספר 372 דו קיום זו לא רק סיסמא: סעיד ערדה גלבוע דקר מגזין מספר 372 העוקץ הירדני בא על עונשו בבית משפט השלום חדרה יואב איתיאל מגזין מספר 372 הפיתרון להפקעת שטחים מבית חנניה הקמת קלאב מד בג’סר א-זרקא מור וקנין מגזין מספר 372 לא רוצים להיתקע עם האותנטיות יואב איתיאל מגזין מספר 372 תגובות קוראים הוסף תגובה 12. zichron was Zamarin Ron 20/05/2011 13:57 עוד Watch the documentar "Lost Paradise" produced by a resident of Faradis Ibtisam Maranna 11. אפשר קפה? Sandra 17/05/2011 17:33 עוד הייתי שמחה להקשיב לעוד! מאוד התחברתי לכל מה שכתבת, ולהרגשה הכללית שלך. אני אמנם בת של עולים, שעלו ארצה ב1969 מאירופה, אבל ברקע המשפחתי הגדול שלי, יש יותר מדי משפחות, שהציבו להם אולטימטום "צאו או תמותו". חלק מהם גם לא ממש קבל התראה.. כמה מאחינו בעירק, אירן, תוניס, לוב, אלג'יר ועוד מדינות ערביות השאירו בית, עסק והון וברחו כדי לחיות? למה עליהם לא מדברים יותר מדי? וכשהם אומרים "לכו לארופה" לכמה מאיתנו יש בית שם? כמה מהפלסטינאים גרים בפרנקפורט, לונדון, וינה או בריסל? זה הבית שלנו, ואנחנו פה להשאר! מצידי שיום הנכבה שלהם יהיה "חיי נכבה". 10. חשוב יותר ויותר מחשוב. ליאורה אדלר 15/05/2011 12:59 עוד כתבת כל כך פשוט שפוי וחכם. לחצת על כל כפתורים שלנו ושלהם והראית שדברים לכאורה מורכבים וסותרים ניתנים להכלה. ובדיעבד (כי לא קראתי בזמן) יצקת קורטוב משמעות לתוך החג שהפך להיות זיקוקים וזבח ותו לא. 9. אאאאאאאאאאאא 6666666666666666 14/05/2011 18:27 עוד איש מגעיל ויהיר 8. דיעה אמתית סמי עלי 14/05/2011 14:56 עוד הדיעה מגלמת את המציאות שלא ניתן לחמוק ממנה, תודה דוד, והמון הערכה לך יואב, דרך אגב התחקיר על הרצח בחדרה היה איכותי ועשיר, המון הצלחה יואב. 7. תודה טל שחר 14/05/2011 11:13 עוד תודה שאתה מאיר את צומת לבינו ומזכיר לנו שאנחנו לא לבד כאן, ושלבני דודים שלנו יש הסטוריה, ושכמה ההסטוריה כוהבת, אפשר להתמודד, ושני עמים יחד ללכת עלה. חובה לידעה את הילדים. תודה דוויד 6. ליובל הבלתי נלאה יוסי וקסמן 13/05/2011 22:34 עוד יובל, דוד לא דיבר על ספרי הסטוריה, דוד דיבר על כאב של בני אדם, שמה לעשות - היו פה ואנחנו גירשנו אותם. נכון, כל מה שכתבת נכון (ברובו); ונכון, לא הייתה ברירה וכדי ליצור רצף יהודי נאלצנו לגרש אותם; ונכון זוהי מולדתנו היחידה. אבל למה לשכוח בדרך את כאבם של אנשים, שרבים מהם חיים בקרבנו? אם נדע להבין את כאבם לא נהפוך לחלשים, להפך - אני מאמין שנצא מחוזקים יותר. הרבה יותר. נראה שאתה נכשל בקלישאות - ואפילו מתנצל ומצטדק בין המילים, מה שהופך אותך לאיש חלש מאוד. ועובדה - העדפת לומר את דבריך בצורה אנונימית, ולא לעמוד מאחוריהם כמו גבר, ולספר לנו את שמך האמיתי, ומהיכן אתה בארץ. במקום להתלהם אני מציע לך להקשיב. במקום לצעוק - ללחוש. תראה שככה תצא לא רק גבר, אלא גם בנאדם! שבת שלום, יוסי וקסמן, עין הוד 5. יש הסטוריה גם לפני... יובל 13/05/2011 21:10 עוד אחרי שתלמד את ילדיך על ההסטוריה שלפני 1948, בשנה הבאה תעשה פרוייקט לימוד משנת 586 לפנה"ס, למד אותם כי מלבד יהודים, לא היה מושג שנקרא מוסלמים. לאחר מכן למד אותם שהאמפריה הרומית חיסלה את יהודי הארץ במרד הגדול של שנת 70 לספירה. ספר להם בדרך לירושלים כי לאחר מרד בר-כוכבא בשנת 135 לא נותר יהודי אחד ביהודה וכולם עברו לגליל ורוב רובם המוחץ של שמות הכפרים הערביים נקראים על שמות של כפרים מימי המשנה והתלמוד. אח"כ ספר להם כי מוחמד שנולד בשנת 570 וחי כ-60 שנה רצה להוסיף את היהודים לדת החדשה שייסד והציע 3 תפילות לכיוון ירושלים, אך הם דחו אותו ולכן קבע 5 תפילות ושינה את כיוון התפילה למכה. אז ורק אז תסביר להם כי האמפריה הערבית כבשה את האזור ויהודים לא ראו סיכוי לחדש את מקדשם על הר המוריה שכן בנו שם את כיפת הסלע בשנת 690 לספירה. מאז ועד 1948 האזור נשלט ע"י מוסלמים - איובים - ממלוכים - עות'מנים עם אפיזודות חולפות של צלבנים ובריטים. היום תסביר להם שהיהודים הם האמפריה השלטת והדמוקרטית ביותר באזור שכן גם כאמפריה מקומית, השארנו את כיפת הסלע על כנה וויתרנו על חפירות ארכיאולוגיות בהר הבית, לב ליבו של העם היהודי. תסביר להם שגם עיר דוד שהשתלטו עליה ערבים לא נחפרת מאותה סיבה. אז ב-1948 העזבנו כפרים של מקומיים, אין מה לעשות זו היתה מלחמת הקיום שלנו. אין לנו מקום אחר ושליש מהעם היהודי הוכחד בשואה. תסביר להם שערבים הם אזרחי מדינת ישראל שמסתובבים ללא חשש לחייהם בתחום המדינה שלנו דבר שלא עולה בקנה אחד במצב ההפוך. קח אותם לאבו-גוש ותראה להם איך מדינת ישראל גומלת לכפר ששיתף פעולה ולא נלחם ביהודים. 4. כל הכבוד דוד ענת לוסקי 13/05/2011 20:02 עוד כתבת נהדר וכיוונת גם להרגשתי. תודה 3. חזק ואמץ asher 13/05/2011 18:07 עוד צריך אומץ לקרב וצריך אומץ לשלום.אין כאן סיפור של שמאל או ימין.כאן מדובר בתכונה העילאית,החשובה ביותר של אדם,המבדילה בינו לבין חייה:להתגבר על עצמו,על הפחדים,על שינאה,על הטיפשות,על הנקמה. כל הכבוד דוד על אומץ ליבך!! 2. אחד אחד יחיעם עמיחי 13/05/2011 15:19 עוד אחד: נקווה רק שתספר להם את האמת על הנכבה. אם כי לא עושה רושם שכך תעשה. כי אתה נשמע יהודי-אשם למרות שאתה גר בעין-הוד, כפר ערבי מ-48,וגם לא מספיק אינטיליגנטי כדי לקרוא את 'קורבנות' מאת ההסטוריון פרופ' בני מוריס שעד פרסום הספר הזה נחשב לשמאלו פוסט-ציוני, ואחרי פרסומו כל מיני שמאלנים-סמוליים הפכו אותו לימני אז קרא את זה. זה קצר http://www.imti.org.il/Reports/The_BS_That_is_the_Nakba.pdf עוד אחד: כאשר יעשו הסכם עם הפלישתים, אני מקווה מאוד שאת אותם אזורים מערבית לגדר המאוכלסים בצפיפות במתנחלים יספחו, ולפלישתים יתנון את המשולש. אז פתאום במקום 20% ערברס יהו בצ'יק 10% 1. מאמר מאלף יוסי וקסמן 13/05/2011 14:52 עוד דוד יקירי, תודה על המאמר ועל השיתוף בהרהורים. אני חושב שהיטבת לתאר את המציאות, ללא הכחל והסרק של הפוליטיקאים או של מחרחרי ריב מכאן ומשם. אכן, זו טרגדיה, ואף שהיא "צודקת", בעינינו לפחות, חשוב גם לזכור את הפרטים שמהם מורכב אותו יצור שאנחנו קוראים לו "הם". לפעמים בני האדם נשכחים בסערות ההיסטוריה, וטוב לפחות להזכיר את הדברים. תודה, יוסי וקסמן עין הוד