web metrics
חיפוש ברשת  | חיפוש באתר  | חיפוש תמונות
חיפוש מתקדם
מגזין ברשת חדשות מבזקים טורים אישיים מדורים כתבות תרבות ארכיון מגזין בחירות
23/4/2014  12:03 זריחה: 6:02  שקיעה: 19:12
אודות |  פרסם אצלנו |    האימייל האדום |   |  הוסף ל-FACEBOOK
חדשות אחרונות
סיפורי סבתא: אחות מוסמכת הורשעה בסחר בהירואין שהסליקה בחזיית סבתה
23/04/2014  10:40
זכרון יעקב / פרדיס: הלילה שינויים בתנועה על כביש 70
23/04/2014  9:22
חדרה: רמי חסון נדחה גם בעליון
22/04/2014  21:00
הלל יפה: מנהל חדש למחלקת אורתופדית ב’
22/04/2014  20:58
בנימינה: שתי רשתות מזון חדשות יפתחו בקניון ’’של’’
22/04/2014  17:52
נתניהו במימונה: ’כשהפלסטינים ירצו בשלום- שיודיעו לנו’
22/04/2014  2:19
המשטרה: לעקוף את ואדי ערה בשל הפגנה
21/04/2014  17:44
חוף הכרמל: מליון וחצי מטיילים פקדו את שמורות הטבע בחג
21/04/2014  17:35
חיפה: הוארך מעצרו של מתאגרף בן 42, בחשד שרצח את שותפו לדירה
21/04/2014  16:26
פסקי הדין שניתנו בחודש מרץ בבית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין בחיפה
21/04/2014  16:05
פסקי הדין שניתנו בחודש פברואר בבית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין בחיפה
21/04/2014  15:59
שלום חיפה: נעצר על ידי הימ’’ר ועלול לפספס מאסר
21/04/2014  10:40
חיפה: חשד לרצח בשכונת הדר הכרמל
20/04/2014  4:23
מוריד הטל
20/04/2014  1:46
מג’ד כיאל שב הביתה, לבית המושיעים ברחוב הגיבורים
19/04/2014  16:42
חוף כרמל: ההורה חוזרת למרכז מיר’’ב
18/04/2014  9:58
מגזין המושבות > מדורים > מדור אוכל > לאכול בחוץ      הוסף תגובה    חזור לעמוד כתבות  הדפס כתבה  שלח לחבר 
לאכול בחוץ
לימור גילת
גליון 252
9:54 25/02/2011 
מכורה לאוכל..
"אני בדיאטה. ירדתי 60 ק"ג לפני הרבה שנים. אני כותבת בעיתון על אוכל בריא ואין לי מה לאכול במסעדה שלכם. יש משהו שאת יכולה לעשות?

לימור עברון גילתמלבד מקום הגידול שלנו (הוא - יסוד המעלה, אני - חיפה), הפערים הגדולים ביותר בין משפחות המוצא של בעלי ושלי, מסתמנים בתחום ההנאה והאכילה בחוץ.

המשפחה שלי לקתה בסגפנות יתר, בלתי מוסברת לעתים. חומוס בתחנת דלק בהדר, נחשב לפסגת ההדוניזם המושחת. לשבת בבית קפה, בעיני אמי ז"ל, היווה מקבילה ראויה לסחר בסמים קשים. "למה"? היא שאלה אותי בקולה המתרונן, "אני צריכה לשלם 10 שקלים על קפה שעולה 1/2 שקל"?. כשנסענו לחו"ל, בהיותי בת 12, הצטיידנו במזון מהארץ, כשהמקרלים והסלאמי כיכבו.

משפחתו של בעלי, לעומת זאת, מיטיבה ליהנות מהחיים. הוריו, שאינם צעירים, עדיין מבלים, ממשיכים לנסוע לחו"ל ומעוררים בי הערצה וקנאה. עבורי, כל חריגה מהשגרה, הופכת לדרמה יוצאת דופן.

עכשיו, נסו לדמיין את המשפחה החדשה אותה יצרנו, בעלי ואני. הוא, FREE SPIRIT , אוהב לצאת ולבלות ואני, תנו לי רק להיות בבית ולהכין איזה מתכון חדש כששיא הכיף שלי הוא להתכרבל בפוך לראות סיינפלד או מד מן.
אבל באהבה מתפשרים ולכן ברגע שהוא מבקש ללכת למסעדה, אני בולעת את הרוק, מתחרפנת מבפנים ואומרת במתק שפתיים: אין בעיה, רק תגיד מתי ואיפה.

ולמה אני לא אוהבת ללכת למסעדות? בתור מכורה, המפגש המרגש עם אוכל בלתי שגרתי, מסקרן ומלהיב, לא ממש עוזר לי בהתמודדות שלי עם איתו.

וכמעט תמיד, אין לי ממש מה לאכול, במידה ואני מעוניינת לשמור על המסגרת הקלורית שלי. רק לידיעה: דג שמוגדר ’בגריל’, נטבל או נמרח כולו בשמן ורק אז מונח מעדנות על הפלנצ’ה הלוהטת. סלטים טובעים בשמן, עם רוטב בצד ועוד. ככל שהשף יותר מוכר וידוע, הוא פחות מוכן לבוא לקראת הלקוח המדאייט או לזוז במילימטר מהמתכון המקורי - ענייני אגו.

ולקינוח - עניין התשלום. אותי מטריף לשלם על סלט מאוס, ללא רוטב, 40 ש"ח כשבבית הוא עולה לי משהו כמו 4 ש"ח, אורגני, עם התיבול שאני אוהבת ואני יודעת בדיוק היכן טיילו הידיים של מכינת הסלט (אני לצורך העניין), לפני שליטפו את העגבנייה הספציפית שנכנסה לסלט.

בחופשת הסמסטר, החלטנו לנסוע לתל אביב, ליום כיף שכזה. בעלי רצה ללכת למסעדה בה סעד בעבר ומאוד נהנה - "שגב EXPRESS". ואני הסכמתי. בדרך כלל, אני מתקשרת לפני הגעתי למסעדה ומכינה את הצוות לדרישותיי. הפעם, לא עשיתי כך. סמכתי על בעלי שאמר שיש לי מה לאכול שם. הגענו באיחור אלגנטי למסעדה. הצצתי בתפריט: שומו שמיים והאזיני ארץ - אין לי מה לאכול. הזמנתי את המלצר והסברתי לו את רגישות העניין. הבקשה שלי הייתה פשוטה: רציתי אוכל ללא שמן. והוא, בסבלנות אין קץ, עבר אתי על כל התפריט ופסל את כל המנות.

ישבתי לי שם, רגל על רגל. דמעות נקוו בזוויות העין וגוש בגרון החל להיווצר. "אם אין לי מה לאכול כאן, לא אוכל", אמרתי בלב. בעלי, שבדרך כלל שומר על מבט מבודח, צפה בי כמו על תופעה אנתרופולוגית, שעדיין גורמת לו עניין (מעניין עד מתי זה יחזיק מעמד), ושאל בשקט, "רוצה שנעוף מכאן"? "לא", אמרתי. "אתה תאכל ולי יש במכונית אוכל, שיחזיק אותי עד הבית".

אני מדמיינת אתכם אומרים - מה היא עושה עניין מארוחה אחת? והתשובה שלי היא כזאת: אנשים כמוני, הולכים על קורה צרה כי תמיד יש את הסכנה של To get off the vaggen, - דבר שקרה לי לא פעם ולא פעמיים. "לא יקום ולא יהיה", אמרתי לעצמי. קראתי למלצר וביקשתי לדבר עם אחראית המשמרת.

הגיעה אחראית המשמרת. בקול קטן אך נוכח אמרתי לה כך: "אני בדיאטה. ירדתי 60 ק"ג לפני הרבה שנים. אני כותבת בעיתון על אוכל בריא ואין לי מה לאכול במסעדה שלכם. יש משהו שאת יכולה לעשות? הפלא ופלא, פתאום נמצא פתרון בדמות סלמון וסלט ירקות. ואני שואלת, למה להעביר אותי את הויה דלורוזה הזאת? למה אין בתפריט מנה אחת לפחות שמתאימה לאנשים כמוני?

ויניגרט אגוזים
ויניגרט אגוזים
בעלי, שלקראת הסוף כבר לא היה משועשע כלל ועיקר, (ואולי עמוק בפנים, קצת הצטער שנפרד בהחלטה פזיזה מזו שהייתה חברתו לפני), סיכם: "אולי כדאי היה להתקשר לפני".

 אני רוצה לציין לטובה שתי מסעדות בהן אכלתי מצוין ועל פי התוכנית: "סינטה בר" בשד’ מוריה בחיפה ו"קלואליס" במתחם הבורסה ברמת גן.

לסיום, אני רוצה לומר לכל אלו ששומרים על משקלם: נגמר ה"לא נעים" ו"מה יגידו". אז לפני שאתם מגיעים למסעדה, כדאי לברר מה ניתן לאכול וגם לפתח חשדנות לגבי מילים כמו: בגריל. לאנשי האוכל חשוב שללקוח יהיה טעים ונוח. לפעמים זה לא עולה בקנה אחד עם הצרכים שלנו ולכן עלינו לעמוד על המשמר ולבקש את בקשותינו בצורה ברורה ואסרטיבית.

ויניגרט אגוזים מתכון של השף רם לסרי, מסעדת "סינטה בר", חיפה

משתתפים:
2 שיני שום קלופות טריות
15 גר’ אגוזי מקדמיה לא קלויים
15 גר’ אגוזי לוז
15 גר’ אגוזי מלך
מיץ מלימון טרי אחד
כף סילאן
70 מל’ (בערך 1/4 כוס), חומץ אגוזים או חומץ בן יין לבן
150 מל’ שמן אגוזים או שמן אחר
50 מל’ מי קרח (לשמירה על גוון צלול של הרוטב)
מלח לפי הטעם

אופן ההכנה:
טוחנים את כל החומרים, מלבד השמן והמים במעבד מזון. מוסיפים לאט את השמן ולאחר מכן את המים הקרים. הרוטב נשמר במקרר עד 5 ימים.

רם לסרי אומר שהוא משתמש ברוטב על סלט אנדיב ופירות העונה, אבל ניתן בהחלט להשתמש בו עם כל סלט עלים או חסה.


לימור עברון גילת - מנחת קבוצות תמיכה להרזיה - קהילה תומכת הרזיה.

מי שצפה במאמר זה התעניין גם ב..
סיפורי סבתא: אחות מוסמכת הורשעה בסחר בהירואין שהסליקה בחזיית סבתה יואב איתיאל מגזין מספר 416
הלל יפה: מנהל חדש למחלקת אורתופדית ב’ חן אברמוביץ’ מגזין מספר 416
די דיינו לימור גילת מגזין מספר 415
שבוע הבריאות של רמב’’ם: עובד התמוטט במירוץ מדרגות יואב איתיאל מגזין מספר 413
קיסריה: בן 4 טבע בבריכה. מצבו קשה יואב איתיאל מגזין מספר 413
תגובות קוראיםהוסף תגובה ראשונה