web metrics
חיפוש ברשת  | חיפוש באתר  | חיפוש תמונות
חיפוש מתקדם
מגזין ברשת חדשות מבזקים טורים אישיים מדורים כתבות תרבות ארכיון מגזין בחירות
3/3/2015  18:30 זריחה: 7:04  שקיעה: 18:37
אודות |  פרסם אצלנו |    האימייל האדום |   |  הוסף ל-FACEBOOK
חדשות אחרונות
חג שמח: אירועי פורים 2015
03/03/2015  13:32
רמב’’ם: מערך אונקולוגי חדש ומתקדם לילדים
03/03/2015  13:27
בן 60 חשוד באונס ומעשה מגונה בכוח בבנות עשרה
03/03/2015  13:27
מרצ בסביבה: מועמדי הרשימה זנדברג ורז סיירו במפרץ חיפה
03/03/2015  0:46
פסקי הדין שניתנו בחודש פברואר בבית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין בחיפה
03/03/2015  0:31
חדרה: נחנך החיבור בין כביש החוף לשכונת עין הים
02/03/2015  20:16
חשד: צעיר מחדרה הבטיח חתונה ועקץ 600 אלף שקלים
02/03/2015  19:10
שדות ים: הישגים למועדון השייט בגביע ישראל
02/03/2015  16:03
בית החולים כרמל: אבחון מוקדם של סרטן הריאה מאריך חיים
02/03/2015  14:05
חשד: גופות נפטרים מוחזקות במכולה בתחנת תידלוק בנשר
02/03/2015  14:05
משפחת המנוח יוסף סלמסה תפגין מול משרדי המחלקה לחקירות שוטרים
02/03/2015  14:05
ואדי ערה: הפגנה ועצורים לקראת כנס בחירות של המחנה הציוני
02/03/2015  13:53
מצדיעים לבוגרי תכנית נירים בשכונות
28/02/2015  8:29
הוסר איום משרד החינוך לביטול תיקצוב ביה’’ס הריאלי
27/02/2015  22:53
בלשי זכרון יעקב חשפו עוד ’מעבדת הידרו’, במושבה בנימינה
27/02/2015  21:17
חדרה: קשיי הנגישות במתחם מיקס יעלו ברישיון העסק?
27/02/2015  15:46
מגזין המושבות > מדורים > מדור אוכל > לאכול בחוץ      הוסף תגובה    חזור לעמוד כתבות  הדפס כתבה  שלח לחבר 
לאכול בחוץ
לימור גילת
גליון 252
9:54 25/02/2011 
מכורה לאוכל..
"אני בדיאטה. ירדתי 60 ק"ג לפני הרבה שנים. אני כותבת בעיתון על אוכל בריא ואין לי מה לאכול במסעדה שלכם. יש משהו שאת יכולה לעשות?

לימור עברון גילתמלבד מקום הגידול שלנו (הוא - יסוד המעלה, אני - חיפה), הפערים הגדולים ביותר בין משפחות המוצא של בעלי ושלי, מסתמנים בתחום ההנאה והאכילה בחוץ.

המשפחה שלי לקתה בסגפנות יתר, בלתי מוסברת לעתים. חומוס בתחנת דלק בהדר, נחשב לפסגת ההדוניזם המושחת. לשבת בבית קפה, בעיני אמי ז"ל, היווה מקבילה ראויה לסחר בסמים קשים. "למה"? היא שאלה אותי בקולה המתרונן, "אני צריכה לשלם 10 שקלים על קפה שעולה 1/2 שקל"?. כשנסענו לחו"ל, בהיותי בת 12, הצטיידנו במזון מהארץ, כשהמקרלים והסלאמי כיכבו.

משפחתו של בעלי, לעומת זאת, מיטיבה ליהנות מהחיים. הוריו, שאינם צעירים, עדיין מבלים, ממשיכים לנסוע לחו"ל ומעוררים בי הערצה וקנאה. עבורי, כל חריגה מהשגרה, הופכת לדרמה יוצאת דופן.

עכשיו, נסו לדמיין את המשפחה החדשה אותה יצרנו, בעלי ואני. הוא, FREE SPIRIT , אוהב לצאת ולבלות ואני, תנו לי רק להיות בבית ולהכין איזה מתכון חדש כששיא הכיף שלי הוא להתכרבל בפוך לראות סיינפלד או מד מן.
אבל באהבה מתפשרים ולכן ברגע שהוא מבקש ללכת למסעדה, אני בולעת את הרוק, מתחרפנת מבפנים ואומרת במתק שפתיים: אין בעיה, רק תגיד מתי ואיפה.

ולמה אני לא אוהבת ללכת למסעדות? בתור מכורה, המפגש המרגש עם אוכל בלתי שגרתי, מסקרן ומלהיב, לא ממש עוזר לי בהתמודדות שלי עם איתו.

וכמעט תמיד, אין לי ממש מה לאכול, במידה ואני מעוניינת לשמור על המסגרת הקלורית שלי. רק לידיעה: דג שמוגדר ’בגריל’, נטבל או נמרח כולו בשמן ורק אז מונח מעדנות על הפלנצ’ה הלוהטת. סלטים טובעים בשמן, עם רוטב בצד ועוד. ככל שהשף יותר מוכר וידוע, הוא פחות מוכן לבוא לקראת הלקוח המדאייט או לזוז במילימטר מהמתכון המקורי - ענייני אגו.

ולקינוח - עניין התשלום. אותי מטריף לשלם על סלט מאוס, ללא רוטב, 40 ש"ח כשבבית הוא עולה לי משהו כמו 4 ש"ח, אורגני, עם התיבול שאני אוהבת ואני יודעת בדיוק היכן טיילו הידיים של מכינת הסלט (אני לצורך העניין), לפני שליטפו את העגבנייה הספציפית שנכנסה לסלט.

בחופשת הסמסטר, החלטנו לנסוע לתל אביב, ליום כיף שכזה. בעלי רצה ללכת למסעדה בה סעד בעבר ומאוד נהנה - "שגב EXPRESS". ואני הסכמתי. בדרך כלל, אני מתקשרת לפני הגעתי למסעדה ומכינה את הצוות לדרישותיי. הפעם, לא עשיתי כך. סמכתי על בעלי שאמר שיש לי מה לאכול שם. הגענו באיחור אלגנטי למסעדה. הצצתי בתפריט: שומו שמיים והאזיני ארץ - אין לי מה לאכול. הזמנתי את המלצר והסברתי לו את רגישות העניין. הבקשה שלי הייתה פשוטה: רציתי אוכל ללא שמן. והוא, בסבלנות אין קץ, עבר אתי על כל התפריט ופסל את כל המנות.

ישבתי לי שם, רגל על רגל. דמעות נקוו בזוויות העין וגוש בגרון החל להיווצר. "אם אין לי מה לאכול כאן, לא אוכל", אמרתי בלב. בעלי, שבדרך כלל שומר על מבט מבודח, צפה בי כמו על תופעה אנתרופולוגית, שעדיין גורמת לו עניין (מעניין עד מתי זה יחזיק מעמד), ושאל בשקט, "רוצה שנעוף מכאן"? "לא", אמרתי. "אתה תאכל ולי יש במכונית אוכל, שיחזיק אותי עד הבית".

אני מדמיינת אתכם אומרים - מה היא עושה עניין מארוחה אחת? והתשובה שלי היא כזאת: אנשים כמוני, הולכים על קורה צרה כי תמיד יש את הסכנה של To get off the vaggen, - דבר שקרה לי לא פעם ולא פעמיים. "לא יקום ולא יהיה", אמרתי לעצמי. קראתי למלצר וביקשתי לדבר עם אחראית המשמרת.

הגיעה אחראית המשמרת. בקול קטן אך נוכח אמרתי לה כך: "אני בדיאטה. ירדתי 60 ק"ג לפני הרבה שנים. אני כותבת בעיתון על אוכל בריא ואין לי מה לאכול במסעדה שלכם. יש משהו שאת יכולה לעשות? הפלא ופלא, פתאום נמצא פתרון בדמות סלמון וסלט ירקות. ואני שואלת, למה להעביר אותי את הויה דלורוזה הזאת? למה אין בתפריט מנה אחת לפחות שמתאימה לאנשים כמוני?

ויניגרט אגוזים
ויניגרט אגוזים
בעלי, שלקראת הסוף כבר לא היה משועשע כלל ועיקר, (ואולי עמוק בפנים, קצת הצטער שנפרד בהחלטה פזיזה מזו שהייתה חברתו לפני), סיכם: "אולי כדאי היה להתקשר לפני".

 אני רוצה לציין לטובה שתי מסעדות בהן אכלתי מצוין ועל פי התוכנית: "סינטה בר" בשד’ מוריה בחיפה ו"קלואליס" במתחם הבורסה ברמת גן.

לסיום, אני רוצה לומר לכל אלו ששומרים על משקלם: נגמר ה"לא נעים" ו"מה יגידו". אז לפני שאתם מגיעים למסעדה, כדאי לברר מה ניתן לאכול וגם לפתח חשדנות לגבי מילים כמו: בגריל. לאנשי האוכל חשוב שללקוח יהיה טעים ונוח. לפעמים זה לא עולה בקנה אחד עם הצרכים שלנו ולכן עלינו לעמוד על המשמר ולבקש את בקשותינו בצורה ברורה ואסרטיבית.

ויניגרט אגוזים מתכון של השף רם לסרי, מסעדת "סינטה בר", חיפה

משתתפים:
2 שיני שום קלופות טריות
15 גר’ אגוזי מקדמיה לא קלויים
15 גר’ אגוזי לוז
15 גר’ אגוזי מלך
מיץ מלימון טרי אחד
כף סילאן
70 מל’ (בערך 1/4 כוס), חומץ אגוזים או חומץ בן יין לבן
150 מל’ שמן אגוזים או שמן אחר
50 מל’ מי קרח (לשמירה על גוון צלול של הרוטב)
מלח לפי הטעם

אופן ההכנה:
טוחנים את כל החומרים, מלבד השמן והמים במעבד מזון. מוסיפים לאט את השמן ולאחר מכן את המים הקרים. הרוטב נשמר במקרר עד 5 ימים.

רם לסרי אומר שהוא משתמש ברוטב על סלט אנדיב ופירות העונה, אבל ניתן בהחלט להשתמש בו עם כל סלט עלים או חסה.


לימור עברון גילת - מנחת קבוצות תמיכה להרזיה - קהילה תומכת הרזיה.

מי שצפה במאמר זה התעניין גם ב..
רמב’’ם: מערך אונקולוגי חדש ומתקדם לילדים כתב מגזין המושבות מגזין מספר 461
בית החולים כרמל: אבחון מוקדם של סרטן הריאה מאריך חיים כתב מגזין המושבות מגזין מספר 461
עונשי מאסר קלים למורשעי בית החולים אלישע יואב איתיאל מגזין מספר 461
חדרה: תינוק נפטר מחיידק טורף חן אברמוביץ’ מגזין מספר 460
בצרפת, אוכל זה תרבות יואב איתיאל מגזין מספר 460
תגובות קוראיםהוסף תגובה ראשונה
אודות מגזין המושבות |  צור קשר עם מגזין המושבות |  פרסם במגזין המושבות |  רשימת תפוצה |  דרושים במערכת מגזין המושבות |  כתבות |  מדורים  
טורים אישיים |  חדשות |  מגזין ברשת |  תרבות ובידור |  מגזין טעים |  מגזין טיול |  לינקים |  מגזין נכסים |  עדכוני RSS  

מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב
© 2006-2012 כל הזכויות שמורות | מגזין זכרון יעקב עיתונות ותקשורת בע"מ
 © 2006-2012 Copyright | Zichron Yaacov Magazine Journalism & Communications Ltd.